אוטו לוי

מוצא ושנות הנעורים

אוטו לווי נולד בפרנקפורט שעל נהר מיין ב־3 ביוני 1873 למשפחה יהודית, בנם של יאקוב לווי, סוחר יין, ושל אנה וילשטטר, ולמד בגימנסיה ההומניסטית של העיר. הוא למד רפואה בשטרסבורג ובמינכן, קיבל את הדוקטורט בשטרסבורג ב־1896, ואחרי שראה בפרנקפורט חולים מתים משחפת ומדלקת ריאות מחוסר טיפול, פנה לפרמקולוגיה.

עבודה וקריירה

כעוזרו של הנס הורסט מאייר במרבורג מ־1898 הראה ב־1902 שבעלי חיים מסוגלים לבנות מחדש את חלבוניהם מחומצות אמינו, באותה שנה פגש בלונדון את הנרי דייל, שהיה לחברו לכל החיים, וב־1905 הלך בעקבות מאייר לווינה. ב־1908 נשא לאישה את גווידה גולדשמידט, ונולדו להם שלושה בנים ובת, וב־1909 קיבל את הקתדרה לפרמקולוגיה בגראץ, שבה כיהן עד 1938. לדבריו, הניסוי המכריע עלה בדעתו בלילה שלפני יום ראשון של חג הפסחא 1921: הוא האט לב של צפרדע בגירוי עצב התועה שלו, ואז העביר את הנוזל שבו היה טבול ללב שני, שהואט גם הוא.

זו הייתה ההוכחה הראשונה לכך שעצבים פועלים על איברים באמצעות שחרור חומר כימי, שהוא קרא לו Vagusstoff ושזיהה לימים כאצטילכולין.

הוקרה

הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1936 עם הנרי דייל, על תגליותיהם בנוגע להעברה הכימית של דחפים עצביים. כשהצבא הגרמני נכנס לאוסטריה במרץ 1938 נכלא עם שניים מבניו, כמו גברים יהודים אחרים בגראץ, ושוחרר רק לאחר שהורה לבנק שלו בשטוקהולם להעביר את כספי הפרס לבנק שבשליטת הנאצים. הוא הגיע לאנגליה בספטמבר, לימד בבריסל ועבד באוקספורד, ומ־1940 היה פרופסור מחקר לפרמקולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, ונעשה אזרח אמריקאי ב־1946.

הוא מת בניו יורק ב־25 בדצמבר 1961, בגיל שמונים ושמונה; מדליית הנובל שלו שמורה בלונדון בידי החברה המלכותית, שבחרה בו לחבר זר ב־1954.