ברנרד כץ

מוצא ושנות הנעורים

ברנרד כץ נולד בלייפציג ב־26 במרץ 1911, בנם היחיד של מקס כץ, סוחר פרוות שעזב את רוסיה ב־1904, ושל אוגני רבינוביץ; מגיל שש היה חסר נתינות, ומעולם לא היה אזרח גרמני. הוא גדל במשפחה ממוצא יהודי־רוסי, ובגיל תשע נדחה מבית ספר בלייפציג שמנהלו לא רצה שיהודי רוסי יגיע למקום הראשון בבחינת הכניסה.

עבודה וקריירה

הוא למד רפואה בלייפציג, וכשמחקרו זכה בפרס זיגפריד גרטן ב־1933, נאלץ מורו להודיע שהפרס אינו יכול להינתן לסטודנט ״לא ארי״, ומסר לו את כספי הפרס בחשאי. בפברואר 1935, עם תעודת הרופא, דרכון של חסר נתינות וארבע לירות שטרלינג בכיסו, יצא ללונדון, ושם קיבל אותו ארצ׳יבלד ויויאן היל כדוקטורנט ביוניברסיטי קולג׳. הוא קיבל את הדוקטורט ב־1938, עבד בסידני מ־1939 עם ג׳ון אקלס על המפגש בין עצב לשריר, הפך לנתין בריטי ב־1941 ושירת כקצין מכ״ם בחיל האוויר המלכותי האוסטרלי עד סוף המלחמה.

משחזר ללונדון ב־1946, הראה עם אלן הודג׳קין שפסגת הדחף העצבי נישאת בזרם נכנס של יוני נתרן, וב־1952 ירש את היל כפרופסור לביופיזיקה ועמד בראש המחלקה עד 1978. עם פול פאט הבחין באותות ספונטניים זעירים במפגש בין עצב לשריר והסיק מהם שאצטילכולין משתחרר באריזות בגודל קבוע, או קוונטים, עקרונות שהתברר לימים שהם תקפים גם במוח.

הוקרה

ב־1969 הוענק לו תואר אבירות, והוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1970 עם אולף פון אוילר וג׳וליוס אקסלרוד ״על תגליותיהם בדבר המוליכים ההומורליים בקצות העצבים והמנגנון של אגירתם, שחרורם ונטרולם״. הוא נישא ב־1945 למרגריט פנלי, שילדה לו שני בנים, המשיך לשפוט מאמרים מדעיים זמן רב אחרי פרישתו, ומת בלונדון ב־20 באפריל 2003, בגיל 92.