ריטה לוי-מונטלצ'יני

מוצא ושנות הנעורים

ריטה לוי־מונטלצ׳יני נולדה בטורינו ב־22 באפריל 1909, יחד עם אחותה התאומה פאולה, הצעירות מבין ארבעת ילדיהם של אדמו לוי, מהנדס חשמל ומתמטיקאי, ושל אדלה מונטלצ׳יני, ציירת. הוריה היו יהודים אמידים שכמעט לא הלכו לבית הכנסת מלבד ביום כיפור, ואביה אמר לה שתוכל לבחור את דתה בעצמה בגיל עשרים ואחת. הוא לא רצה שבנותיו ילמדו באוניברסיטה, אך בגיל עשרים קיבלה את הסכמתו ולמדה בבית הספר לרפואה בטורינו אצל ההיסטולוג ג׳וזפה לוי, לצד סלבדור לוריא ורנטו דולבקו.

עבודה וקריירה

היא סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה ב־1936, וכשחוקי הגזע של 1938 חסמו בפני יהודים קריירה אקדמית הקימה מעבדה בחדר השינה שלה כדי לחקור סיבי עצב בעוברי אפרוחים, וג׳וזפה לוי היה עוזרה היחיד. ההפצצות גירשו את המשפחה מטורינו ב־1941, ואחרי הפלישה הגרמנית ב־1943 הסתתרו בפירנצה עד שחרור העיר באוגוסט 1944, ואז שימשה רופאה לפליטי מלחמה מטעם בעלות הברית. ב־1947 הזמין אותה ויקטור המבורגר לאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס למה שהיה אמור להיות שנה אחת; היא נשארה עשרות שנים, וב־1952 בודדה מגידולים של עכברים חומר שגרם לעצבים של עוברי אפרוחים לצמוח בעוצמה.

לאחר מכן עבדה שנים עם הביוכימאי סטנלי כהן על גורם גדילת העצב הזה, חלבון חיוני לצמיחתם ולקיומם של תאי עצב. מ־1962 חילקה את זמנה בין סנט לואיס ליחידת מחקר ברומא, ובשנים 1969 עד 1978 עמדה בראש המכון לביולוגיה של התא במועצה הלאומית למחקר של איטליה. פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1986 הוענק במשותף לה ולסטנלי כהן ״על תגליותיהם של גורמי גדילה״. היא מונתה לסנאטורית לכל ימי חייה ב־2001, מתה בביתה ברומא ב־30 בדצמבר 2012, בגיל 103, וקבורה בבית הקברות המונומנטלי של טורינו לצד אחותה התאומה.