ג'וליוס אקסלרוד

מוצא ושנות הנעורים

ג׳וליוס אקסלרוד נולד ב־30 במאי 1912 בלואר איסט סייד שבמנהטן, בנם של איזידור ומולי אקסלרוד, שהגיעו מגליציה הפולנית; אביו היה קולע סלים. המשפחה לא הייתה דתית, אך הוריו השתייכו לעולם המהגרים היהודים ממזרח אירופה, והילד דיבר יידיש והלך מדי אחר צהריים לבית ספר דתי אחרי בית הספר הציבורי. הוא סיים את סיטי קולג׳ של ניו יורק ב־1933, נדחה בכל בתי הספר לרפואה שאליהם פנה, בין השאר בגלל המכסות שהגבילו קבלת יהודים, ומ־1935 בדק תוספי ויטמינים במעבדה עירונית.

עבודה וקריירה

ב־1946 קיבל אותו הביוכימאי ברנרד ברודי למעבדתו, ושם הראה אקסלרוד שמשכך הכאבים אצטאניליד פועל בעיקר באמצעות התרכובת שנמכרה לימים בשם אצטמינופן, ואף אחד מהשניים לא חשב לרשום עליה פטנט. ברודי הביא אותו למכוני הבריאות הלאומיים ב־1949, וב־1955, בגיל ארבעים ושתיים, קיבל אקסלרוד את הדוקטורט שלו ועמד בראש המחלקה לפרמקולוגיה במכון הלאומי לבריאות הנפש. שם, ב־1957, גילה את האנזים קטכול־O־מתילטרנספראז, המפרק אדרנלין, וב־1961 הראה בעזרת נוראדרנלין רדיואקטיבי שקצות העצבים קולטים בחזרה את המוליך העצבי שהם משחררים, וכך נפסק האות שלו.

הוא הראה שקוקאין ותרופות נוגדות דיכאון טריציקליות חוסמות את הקליטה החוזרת הזאת, מה שמסביר עד היום את פעולתן של תרופות אלה, ועם ריצ׳רד וורטמן קבע שמלטונין הוא ההורמון הפעיל של בלוטת האצטרובל.

הוקרה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1970 חולק בין ברנרד כץ, אולף פון אוילר ואקסלרוד ״על תגליותיהם בדבר המוליכים ההומורליים בקצות העצבים והמנגנון של אגירתם, שחרורם ונטרולם״.

השנים האחרונות

הוא נישא ב־1938 לסאלי טאוב והתאלמן ב־1992, ועדיין הגיע למשרדו במכוני הבריאות הלאומיים עד שמת ברוקוויל שבמרילנד ב־29 בדצמבר 2004, בגיל 92.