תיק ישראל
מאז 1948 ישראל שרדה מלחמות חוזרות — וחתמה על שלום בכל פעם שנמצא שותף. ציר זמן עובדתי, מתוארך ומתועד.
חזרה לתיק ישראלכל אירוע מסוכם בשני משפטים, ללא פולמוס, עם מקור.
ב-14 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת העצמאות של ישראל, פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערביות לשטח המנדט הבריטי לשעבר. הלחימה הסתיימה בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין פברואר ליולי 1949.
מקור: Office of the Historian, U.S. Department of State, « The Arab-Israeli War of 1948 » — https://history.state.gov/milestones/1945-1952/arab-israeli-war (consulté le 2026-07-05)
בסוף אוקטובר 1956, לאחר הלאמת תעלת סואץ וסגירת מצרי טיראן, נכנסה ישראל לסיני, ובעקבותיה התערבות צרפתית-בריטית. בלחץ אמריקני וסובייטי, נסוגה ישראל מסיני במרץ 1957.
מקור: Encyclopaedia Britannica, « Arab-Israeli wars » — https://www.britannica.com/event/Arab-Israeli-wars (consulté le 2026-07-05)
בין 5 ל-10 ביוני 1967, לאחר סגירת מצרי טיראן וריכוז הכוחות המצריים בסיני, נלחמה ישראל במצרים, בירדן ובסוריה. בשישה ימים כבשה ישראל את סיני, את יהודה ושומרון, את מזרח ירושלים ואת רמת הגולן.
מקור: Encyclopaedia Britannica, « Arab-Israeli wars » — https://www.britannica.com/event/Arab-Israeli-wars (consulté le 2026-07-05)
לאחר 1967 ניהלה מצרים לאורך תעלת סואץ מלחמת התשה של קרבות ארטילריה ופשיטות, בעצימות גבוהה במיוחד ממרץ 1969 עד אמצע 1970. הפסקת אש בתיווך ארצות הברית נכנסה לתוקף באוגוסט 1970.
מקור: Tsahal (IDF), « What Was the War of Attrition? (1967–1970) » — https://www.idf.il/en/mini-sites/wars-and-operations/the-war-of-attrition/ ; Encyclopaedia Britannica — https://www.britannica.com/event/War-of-Attrition-1969-1970 (consultés le 2026-07-05)
ב-6 באוקטובר 1973, ביום הכיפורים, פתחו מצרים וסוריה במתקפת פתע בסיני וברמת הגולן. לאחר אבדות כבדות ומהפך צבאי ישראלי, נכנסה לתוקף הפסקת אש עם החלטה 340 של האו"ם ב-25 באוקטובר 1973.
מקור: Office of the Historian, U.S. Department of State, « The 1973 Arab-Israeli War » — https://history.state.gov/milestones/1969-1976/arab-israeli-war-1973 (consulté le 2026-07-05)
ב-6 ביוני 1982, לאחר ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון ושנים של מתקפות אש"ף מלבנון, פלשה ישראל לדרום לבנון והטילה מצור על ביירות. לאחר מכן החזיקה ישראל ברצועת ביטחון בדרום לבנון עד לנסיגתה במאי 2000.
מקור: Office of the Historian, U.S. Department of State, « The Reagan Administration and Lebanon, 1981–1984 » — https://history.state.gov/milestones/1981-1988/lebanon (consulté le 2026-07-05)
התקוממות פלסטינית שפרצה בדצמבר 1987 ברצועת עזה ולאחר מכן ביהודה ושומרון: מהומות, יידוי אבנים, שביתות ומתקפות, שנענו בדיכוי ובמחיר אנושי כבד לשני הצדדים. היא הסתיימה עם חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993.
מקור: Encyclopaedia Britannica, « intifada » — https://www.britannica.com/topic/intifada (consulté le 2026-07-05)
פרצה בספטמבר 2000 לאחר כישלון פסגת קמפ דייוויד השנייה, והתאפיינה בגלי פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים ובמבצעים צבאיים ישראליים רחבי היקף. מקובל לראות אותה כמי שהסתיימה ב-2005, לאחר פסגת שארם א-שייח' (פברואר 2005).
מקור: Encyclopaedia Britannica, « intifada » — https://www.britannica.com/topic/intifada (consulté le 2026-07-05)
ב-12 ביולי 2006 הרג חזבאללה חיילים ישראלים וחטף שניים בפשיטה חוצת גבול, ובכך פתח ב-34 ימי מלחמה. הלחימה פסקה ב-14 באוגוסט 2006 מכוח החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם (11 באוגוסט 2006).
מקור: Conseil de sécurité de l'ONU, résolution S/RES/1701 (2006) — https://docs.un.org/en/S/RES/1701(2006) (consulté le 2026-07-05)
בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009 ניהלה ישראל מתקפה אווירית ולאחר מכן קרקעית ברצועת עזה בתגובה לירי הרקטות של חמאס על עריה בדרום. הפסקת אש בתיווך מצרי שמה קץ ללחימה.
מקור: RAND Corporation, « From Cast Lead to Protective Edge: Lessons from Israel's Wars in Gaza » — https://www.rand.org/pubs/research_reports/RR1888.html (consulté le 2026-07-05)
בין 14 ל-21 בנובמבר 2012, שמונה ימים של תקיפות ישראליות נגד יכולות הירי של חמאס ושל ירי רקטות על ישראל, עד להפסקת האש בתיווך מצרי ב-21 בנובמבר 2012.
מקור: RAND Corporation, « From Cast Lead to Protective Edge: Lessons from Israel's Wars in Gaza » — https://www.rand.org/pubs/research_reports/RR1888.html (consulté le 2026-07-05)
בין 8 ביולי ל-26 באוגוסט 2014, חמישים ימי מלחמה בין ישראל לחמאס: תקיפות אוויריות, ירי רקטות ומבצע קרקעי נגד מנהרות התקיפה. הפסקת אש בתיווך מצרי הושגה ב-26 באוגוסט 2014.
מקור: RAND Corporation, « From Cast Lead to Protective Edge: Lessons from Israel's Wars in Gaza » — https://www.rand.org/pubs/research_reports/RR1888.html (consulté le 2026-07-05)
בין 10 ל-21 במאי 2021, אחד עשר ימי עימות: יותר מ-4,000 רקטות שנורו מעזה לעבר ישראל ותקיפות ישראליות על תשתיות חמאס, עד להפסקת האש ב-21 במאי 2021.
מקור: American Jewish Committee (AJC), « Timeline: Key Events in the Israel-Arab and Israeli-Palestinian Conflict » — https://www.ajc.org/IsraelConflictTimeline (consulté le 2026-07-05)
מלחמה שפרצה בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, הקטלנית ביותר בתולדות ישראל, ואחריה מערכה ישראלית רחבת היקף ברצועת עזה נגד חמאס ולשחרור החטופים. הסכם להפסקת אש ולשחרור החטופים נכנס לתוקף באוקטובר 2025.
מקור: Gouvernement d'Israël, « Swords of Iron: War in the South – Hamas' Attack on Israel » — https://www.gov.il/en/pages/swords-of-iron-war-in-the-south-7-oct-2023 (référencé le 2026-07-05)
החל מ-8 באוקטובר 2023 פתח חזבאללה בחזית בצפון ישראל; יותר משנה של ירי חוצה גבול הביא לפינוי עשרות אלפי תושבים משני צדי הגבול, לפני הסלמה משמעותית בספטמבר-אוקטובר 2024. הסכם להפסקת מעשי האיבה נכנס לתוקף ב-27 בנובמבר 2024.
מקור: Texte de l'accord du 26-27 novembre 2024 (PA-X, Univ. d'Édimbourg) — https://www.peaceagreements.org/media/documents/IL_LB_241126_Announcement_of_a_Cessation_of_Hostilities_and_Related_Commitments.pdf ; CNN, 27/11/2024 — https://www.cnn.com/world/live-news/israel-hezbollah-ceasefire-deal-gaza-war-11-27-24-intl-hnk (consultés le 2026-07-05)
ב-13–14 באפריל 2024 שיגרה איראן כ-300 כטב"מים וטילים לעבר ישראל, ש-99% מהם יורטו על ידי ישראל וקואליציה של שותפות; ב-1 באוקטובר 2024 שוגרו כ-200 טילים בליסטיים איראניים. ישראל השיבה בתקיפות ממוקדות ב-19 באפריל וב-26 באוקטובר 2024.
מקור: Al Jazeera, 14/04/2024 — https://www.aljazeera.com/news/2024/4/14/iran-attacks-israel-with-over-300-drones-missiles-what-you-need-to-know ; CNN, 13/04/2024 — https://www.cnn.com/2024/04/13/middleeast/iran-drones-attack-israel-intl-latam (consultés le 2026-07-05)
בין 13 ל-24 ביוני 2025, מלחמה גלויה בין ישראל לאיראן: תקיפות ישראליות על מתקנים גרעיניים וצבאיים איראניים, ותגובות איראניות בטילים בליסטיים על ישראל. הפסקת אש בתיווך ארצות הברית וקטר נכנסה לתוקף ב-24 ביוני 2025.
מקור: Encyclopaedia Britannica, « 12-Day War (June 2025) » — https://www.britannica.com/event/12-Day-War ; Al Jazeera, 24/06/2025 — https://www.aljazeera.com/news/2025/6/24/israel-and-iran-agree-ceasefire-amid-waves-of-missiles (consultés le 2026-07-05)
ציר הזמן כולל גם את השלום: מצרים, ירדן, אוסלו, הסכמי אברהם.
בחסות האו"ם ובתיווכו של ראלף בנץ' (חתן פרס נובל לשלום 1950), חתמה ישראל על הסכמי שביתת נשק עם מצרים (24 בפברואר), לבנון (23 במרץ), ירדן (3 באפריל) וסוריה (20 ביולי 1949). הסכמים אלה קבעו את "הקו הירוק", שהיה נקודת הייחוס עד 1967.
מקור: Bibliothèque numérique de l'ONU, « Armistice agreements between Israel and Lebanon, Syria, Jordan and Egypt 1949 » — https://digitallibrary.un.org/record/413258 (consulté le 2026-07-05)
הסכמי קמפ דייוויד, שנוהלו בין 5 ל-17 בספטמבר 1978 בין מנחם בגין לאנואר סאדאת בחסות ג'ימי קרטר, סללו את הדרך להסכם השלום הישראלי-מצרי שנחתם ב-26 במרץ 1979 — השלום הראשון בין ישראל למדינה ערבית. בגין וסאדאת זכו בפרס נובל לשלום לשנת 1978.
מקור: Office of the Historian, U.S. Department of State, « Camp David Accords and the Arab-Israeli Peace Process » — https://history.state.gov/milestones/1977-1980/camp-david (consulté le 2026-07-05)
ב-13 בספטמבר 1993 חתמו ישראל ואש"ף בוושינגטון על הצהרת עקרונות שכוננה הכרה הדדית ושלטון עצמי פלסטיני זמני. הסכם אוסלו ב' (טאבה, 28 בספטמבר 1995) חילק את יהודה ושומרון לאזורים A, B ו-C.
מקור: Office of the Historian, U.S. Department of State, « The Oslo Accords and the Arab-Israeli Peace Process » — https://history.state.gov/milestones/1993-2000/oslo (consulté le 2026-07-05)
ב-26 באוקטובר 1994 חתמו ישראל וירדן על הסכם שלום במעבר הגבול בערבה (ואדי ערבה), ובכך שמו קץ ל-46 שנות מצב מלחמה רשמי והסדירו את סוגיות הגבול וחלוקת המים. זהו השלום השני של ישראל עם מדינה ערבית.
מקור: ONU Peacemaker, « Treaty of Peace Between the State of Israel and the Hashemite Kingdom of Jordan, 26 October 1994 » — https://peacemaker.un.org/sites/default/files/document/files/2024/05/il20jo941026peacetreatyisraeljordan.pdf (consulté le 2026-07-05)
ב-15 בספטמבר 2020, בבית הלבן, כוננה ישראל יחסים תקינים עם איחוד האמירויות הערביות ובחריין באמצעות הצהרת הסכמי אברהם, שאליהם הצטרפו לאחר מכן מרוקו (דצמבר 2020) וסודן (ינואר 2021). אלה היו הנורמליזציות הערביות-ישראליות הראשונות מאז 1994.
מקור: U.S. Department of State, « The Abraham Accords » — https://www.state.gov/the-abraham-accords ; texte signé du 15/09/2020 — https://www.state.gov/wp-content/uploads/2020/10/Abraham-Accords-signed-FINAL-15-Sept-2020-508-1.pdf (consultés le 2026-07-05)
ההסכמים החתומים אינם כל הסיפור: יש גם שטחים שהוחזרו בלא תמורה והצעות שנותרו בלא מענה. לפניכם מה שהוותר או הוצע, עם התאריכים והמספרים — ומה שבא אחר כך.
בעקבות ההסכם עם מצרים נסוגה ישראל מכל חצי האי סיני — כשישים אלף קילומטרים רבועים, פי שלושה משטחה שלה. בסיסי חיל האוויר עציון ואיתם פורקו, שדות הנפט של אלמה שישראל פיתחה הוחזרו, ויישובי ימית וסביבתה פונו באפריל 1982. זהו השטח הגדול ביותר שישראל אי פעם החזירה, והשלום הזה מחזיק מעמד יותר מארבעים שנה.
ב-24 במאי 2000, לאחר שמונה-עשרה שנים, נסוגה ישראל מדרום לבנון בלי שניתן לה הסכם כלשהו בתמורה. ב-16 ביוני אישר מזכ"ל האו"ם כי הנסיגה הושלמה מאחורי הקו שהאו"ם שרטט. חיזבאללה נותר במקומו והתחמש.
מקור: Nations unies — FINUL, historique du retrait israélien certifié le 16 juin 2000
בקמפ דייוויד, ביולי 2000, הניח אהוד ברק בפני ביל קלינטון את ההצעה הישראלית הראשונה למדינה פלסטינית. ב-23 בדצמבר פרסם קלינטון את הפרמטרים שלו: מדינה על תשעים וארבעה עד תשעים ושישה אחוזים מהגדה המערבית, עם חילופי שטחים של אחוז עד שלושה, ריבונות פלסטינית על השכונות הערביות בירושלים ועל הר הבית. ישראל קיבלה את המסגרת. קלינטון כתב בזיכרונותיו כי הסתייגויותיו של יאסר ערפאת הציבו אותו מחוץ לה.
מקור: Texte des paramètres Clinton, 23 décembre 2000 ; Bill Clinton, « My Life » (2004)
בטאבה, בינואר 2001, הרחיקו המשא-ומתן הישראלים עוד יותר: כל רצועת עזה וכתשעים ושניים אחוזים מהגדה המערבית, עם חילופי שטחים של שלושה אחוזים. משתתפים משני הצדדים אמרו שזו הייתה הנקודה הקרובה ביותר שאליה הגיעו אי פעם. הבחירות בישראל, חודש לאחר מכן, שמו לכך סוף.
מקור: « Non-paper » Moratinos sur les pourparlers de Taba, janvier 2001 (document ONU)
אריאל שרון החליט על כך לבדו, כנגד חלק גדול ממחנהו שלו. בין 15 ל-22 באוגוסט 2005 פינתה ישראל עשרים ואחד יישובים ברצועת עזה וארבעה בצפון השומרון: יותר משמונת אלפים איש. שני שלישים יצאו עם פיצויים; את השאר הוציאו, בית אחר בית, ארבעה-עשר אלף חיילים ושוטרים משלהם. מ-28 באוגוסט נפתחו ארבעים ושמונה הקברים בבית הקברות של גוש קטיף והמתים הובאו לקבורה שנייה בישראל, ומשפחותיהם ישבו יום אבל נוסף. החייל האחרון יצא מהרצועה ב-12 בספטמבר. המבצע עלה לישראל כשני מיליארד דולר, מהם 3.8 מיליארד שקלים בפיצויים. דבר לא נדרש בתמורה ושום הסכם לא נחתם.
מקור: Wikipedia — Israeli disengagement from the Gaza Strip ; Yeshivat Har Etzion, « 13 August 2005 »
ישראל הותירה את החממות על תלן. כשלושת אלפים מהן נרכשו בארבעה-עשר מיליון דולר בידי תורמים שכינס ג'יימס וולפנסון, שליח הקוורטט, שנתן חמש מאות אלף דולר משלו, והועברו לקואופרטיבים פלסטיניים כדי שהייצור יימשך בלא הפסקה. בתוך ימים הן נבזזו, כשהמשטרה הפלסטינית צופה ובמקומות אחדים נוטלת חלק. ישראל החליטה שלא להרוס את בתי הכנסת: ההמון העלה אותם באש, ודחפורי הרשות הפלסטינית השוו את הנותר עם הקרקע בפחות מיממה.
מקור: NPR, 15 août 2005 ; NBC News, « Looters strip Gaza greenhouses », septembre 2005
ירי הרקטות ופצצות המרגמה מעזה לא פסק — הוא גבר. אלפיים שמונה מאות ושבע רקטות ופצצות מרגמה נורו לעבר ישראל ב-2007, ושלושת אלפים מאה ושלוש ב-2008. ב-25 ביוני 2006 עברה חוליה מתחת לגדר בכרם שלום, הרגה שני חיילים וחטפה את גלעד שליט, שהוחזק חמש שנים; ישראל השיבה בעזה במבצע «גשמי קיץ», וב-2011 החליפה תמורתו אלף עשרים ושבעה אסירים. הבהרה נחוצה: מלחמת קיץ 2006 שנזכרת בדרך כלל היא חזית אחרת — חיזבאללה, מלבנון, החל מ-12 ביולי.
בספטמבר 2008 הניח אהוד אולמרט מפה לפני מחמוד עבאס: תשעים ושלושה ושבעה עשיריות אחוזים מהגדה המערבית, חמישה ושמונה עשיריות אחוזים משטח ישראל בתמורה, מסדרון לעזה עבור השאר, והאגן הקדוש בירושלים בנאמנות בינלאומית. לפי סיפורו של אולמרט, ביקש עבאס לקחת את המפה כדי ללמוד אותה; אולמרט לא הסכים שתצא מן החדר. הם לא נפגשו עוד.
מקור: Haaretz, 12 août 2008 ; The Media Line — carte dévoilée par Ehud Olmert
רשימה זו אינה מטילה אשם ואינה מסיקה דבר על כוונותיו של איש. היא מבססת דבר אחד, הניתן לבדיקה שורה אחר שורה: מה ישראל החזירה, פירקה או הציעה, ומתי. מה שעשו בכך אחרים מדווח באותה מידה של הקפדה על מקורות.
ההכרה הדיפלומטית היא פניהם האחרים של הסכמי השלום: מה שמדינות אומרות על ישראל כשאינן חותמות על דבר.
169 מתוך 192 המדינות החברות האחרות באו"ם מכירות בישראל, ושבע מהן ניתקו או השעו את היחסים הדיפלומטיים. עשרים ושלוש אינן מכירות בה. המכנה הוא 192 ולא 193: ישראל אינה יכולה להכיר בעצמה.
שבע ישויות שאינן חברות באו"ם מכירות אף הן בישראל: טאיוואן מאז 1949, הכס הקדוש, איי קוק, ניואה, קוסובו, פלסטין מאז מכתבי אוסלו של 1993, וסומלילנד מאז 26 בדצמבר 2025, כשישראל היא המדינה הראשונה בעולם שהכירה בה. מושב באו"ם אינו עושה מדינה: אמנת מונטווידאו מ-1933 גורסת שקיומה המדיני של מדינה אינו תלוי בהכרת האחרות בה.
קומורו והמלדיביים נספרות אך קטנות מכדי להיות משורטטות ברזולוציה הזו. המספרים מגיעים מן הנתונים, לעולם לא ממספר הצורות הצבועות.
מקור: Wikipedia — International recognition of Israel, 2026-08-14
ישראל מעולם לא הייתה הראשונה לפתוח בהתקפה או במלחמה נגד מדינה שהכירה בה.
ההפך אינו נכון.
ישראל דווקא הותקפה בידי מדינות שהכירו בה, או שניתקו עמה את היחסים. באוקטובר 1973 שלחה קובה, המכירה בישראל מאז 1949 ומעולם לא חזרה בה, חיילים וציוד לסוריה נגדה, חודש לאחר שניתקה את היחסים הדיפלומטיים. לאיראן היו יחסים עם ישראל מאז 1950; היא ניתקה אותם והסירה את הכרתה ב-1979, ומאז היא תוקפת אותה במישרין. ההכרה מעולם לא הגנה על איש מפני ישראל, שכן לא היה ממה להגן; והיא גם לא מנעה מאיש לתקוף את ישראל.
נבדק סכסוך אחר סכסוך על פני שבע-עשרה המלחמות המנויות למעלה, תוך הצלבת כל מדינה יריבה עם מעמדה במועד הלחימה. יריבים שאינם מדינות אינם בגדר השאלה: הכרה היא מעשה שבין מדינות.
המקרה שנוהגים להעלות הוא אנטבה, הפעם היחידה שבה כוח ישראלי פגע בצבאה של מדינה שהכירה בישראל: חיילים אוגנדים נהרגו ומטוסי מיג הושמדו על הקרקע, ב-4 ביולי 1976. הוא נופל מחוץ למבחן משני קצותיו, ואוגנדה היא שהכתה ראשונה. חייליה שמרו על בני הערובה, וב-29 ביוני הם אלה שפתחו את הקיר שדרכו הופרדו הנוסעים הישראלים מן השאר: כוחותיה המזוינים של מדינה מיינו את אזרחיה של מדינה אחרת. אוגנדה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים ב-30 במרץ 1972, ארבע שנים קודם לכן. וסדר האירועים מצביע על מי שהתחיל: טיסה 139 של אייר פראנס נחטפה ב-27 ביוני, אוגנדה קיבלה את המטוס, חייליה שמרו על בני הערובה, אמין ביקר אצלם, וב-29 ביוני היו אלה חיילים אוגנדים שפתחו את הקיר שדרכו הופרדו הנוסעים הישראלים מן השאר. החוטפים איימו להתחיל להרוג אותם ב-1 ביולי; ישראל פעלה שבעה ימים אחרי החטיפה. ראוי לציין גם: מזכ"ל האו"ם כינה את המבצע פגיעה חמורה בריבונותה של מדינה חברה, ומועצת הביטחון לא קיבלה שום החלטה.
הממצא אינו מטיל אשם, והוא מתפרסם בלי מסקנה על הסיבות. ההכרה באה לא אחת בעקבות השלום ולא לפניו: מצרים הכירה עם החתימה, ב-1979, ירדן ב-1994, מדינות הסכמי אברהם ב-2020. חלק מן המתאם הוא אפוא מובנה. הקורא מסיק בעצמו.
העובדות המבוססות של מתקפת חמאס — היום הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה. כל עובדה מתועדת.
1,183 בני אדם נהרגו בישראל ב-7 באוקטובר 2023 — ספירה שמית של הוועדה הפרלמנטרית הבריטית ל-7 באוקטובר, שתיעדה כל הרוג בנפרד. משרד החוץ הישראלי מסר «כ-1,200» בנובמבר 2023, לאחר שהוריד הערכה ראשונית של 1,400. המהדורה הראשונה של הדוח נקבה ב-1,182: חטוף שסברו כי נחטף בחיים אושר מאז כמי שנהרג ב-7 באוקטובר עצמו, וגופתו נלקחה לעזה.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf ; MAE israélien via AFP/Reuters, The Times of Israel, 12/11/2023 — https://www.timesofisrael.com/israel-revises-death-toll-from-oct-7-hamas-assault-dropping-it-from-1400-to-1200/
יותר מ-4,000 פצועים טופלו בבתי החולים בישראל: פצעי ירי, רסיסי רימונים וכוויות. מרכזי טראומה כמו סורוקה וברזילי הוצפו במקרים קשים, וטיפלו בהם תחת אש רקטות.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
251 בני אדם נחטפו לעזה ב-7 באוקטובר: 209 נלקחו בחיים ו-42 היו כבר מתים, וגופותיהם נלקחו. המספר 255 שמסרה ממשלת ישראל תחילה לא הבחין בין השניים וכלל ארבעה בני אדם המוחזקים בעזה מאז 2014-2015, שניים מהם גופות.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
שלושים ושניים יישובים אזרחיים בעוטף עזה — קיבוצים ומושבים — הותקפו, ו-416 בני אדם נהרגו בהם בתוך שעות. מתוך 251 החטופים, 183 היו מן היישובים האלה.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
בפסטיבל המוזיקה נובה ליד רעים דיווחה משטרת ישראל על 364 הרוגים ו-40 חטופים ב-17 בנובמבר 2023; הוועדה הפרלמנטרית מונה יותר מ-370 הרוגים, ובהם ארבעה שנהרגו בעודם נמלטים עד לשער קיבוץ בארי. בין 50 ל-60 אחוזים מן הקורבנות לא נהרגו במתחם הפסטיבל עצמו אלא במהלך המנוסה: נורו ברכביהם, או נהרגו מרימונים שהושלכו אל מקלטי צד הדרך שבהם מצאו מחסה.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf ; police israélienne (17/11/2023) et enquête de Tsahal (2025), The Times of Israel — https://www.timesofisrael.com/
בקיבוץ בארי, מן הנפגעים הקשה ביותר, נהרגו 101 אזרחים ו-31 אנשי כוחות הביטחון ו-32 בני אדם נלקחו כבני ערובה — כאחד מכל עשרה תושבים נספה, על פי חקירת צה"ל שפורסמה ביולי 2024.
מקור: Enquête de Tsahal (juillet 2024) ; The Times of Israel — https://www.timesofisrael.com/failure-and-slaughter-idfs-beeri-probe-shows-armys-colossal-errors-residents-bravery/ (consulté le 2026-07-05)
בקיבוץ כפר עזה נהרגו כ-62 בני אדם ו-19 נחטפו; בקיבוץ ניר עוז, 117 מתוך כ-400 התושבים נהרגו או נחטפו — כרבע מן הקהילה.
מקור: The Times of Israel, 06/10/2024 — https://www.timesofisrael.com/a-year-after-oct-7-kfar-aza-and-nir-oz-are-mostly-empty-with-residents-in-anguish/ (consulté le 2026-07-05)
אזרחי 44 מדינות נהרגו או נחטפו ב-7 באוקטובר. הקבוצה הגדולה ביותר של קורבנות זרים הייתה תאילנדית: עובדי חקלאות שהועסקו בקיבוצים ובמושבים.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
יותר מ-90 אחוזים מן ההרוגים והחטופים היו אזרחי ישראל — יהודים, ערבים אזרחי ישראל ובדואים. רבים מן הישראלים שנהרגו החזיקו גם באזרחות נוספת.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
כ-7,000 בני אדם נטלו חלק בתקיפה: 3,800 מכוחות העילית נוחבה ומגדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס, 2,200 מארגונים חמושים אחרים — ובהם הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני — ומאזרחים עזתים, ו-1,000 שנותרו בעזה כדי להפעיל משגרי רקטות ולספק תמיכה טקטית.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
התקיפה לא הייתה מאולתרת. המועד המדויק שבו החל התכנון אינו ידוע, אך ההערכה היא שהרעיון התגבש לפני 2014 וההיערכות הרשמית החלה ב-2021. ב-2018 הקים חמאס את «החדר המשותף לפלגי ההתנגדות הפלסטינית», ברית שנועדה לתאם פעולות נגד ישראל: כל אחד מן הארגונים שהרכיבו אותה נטל חלק ב-7 באוקטובר.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
ביחס לגודל האוכלוסייה, 7 באוקטובר הוא פיגוע הטרור הקטלני ביותר מאז החלה Global Terrorism Database לאסוף נתונים ב-1970: קצת יותר מישראלי אחד הרוג מכל עשרת אלפים. במספרים מוחלטים זהו הפיגוע השלישי בקטלניותו עד היום, אחרי 11 בספטמבר 2001 שגבה כמעט 3,000 הרוגים בארצות הברית. 1,183 ההרוגים האלה שקולים בקירוב למספר הישראלים שנהרגו בחמש שנות האינתיפאדה השנייה.
מקור: 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 — https://www.7octparliamentarycommission.co.uk/s/Second-Edition-7-October-Parliamentary-Commission-Report.pdf
ה-7 באוקטובר 2023 היה היום הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה, והקטלני ביותר בתולדות ישראל — קביעה שאומצה בין היתר על ידי קרן השואה של USC, האוספת את עדויות הניצולים.
מקור: CNN / USC Shoah Foundation, 09/11/2023 — https://www.cnn.com/2023/11/09/us/shoah-foundation-records-october-7-testimonies/index.html ; The Times of Israel — https://www.timesofisrael.com/was-hamass-attack-on-saturday-the-bloodiest-day-for-jews-since-the-holocaust/
ב-7 באוקטובר חמאס בא לרצוח יהודים — הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה: 1,183 בני אדם נרצחו ביום אחד ו-251 נחטפו. הקורבנות לא היו יהודים בלבד: יותר מ-90 אחוזים מן ההרוגים והחטופים היו אזרחי ישראל — יהודים, ערבים אזרחי ישראל ובדואים — וביניהם גם אזרחי 44 מדינות, ובראשם עובדי חקלאות מתאילנד. ביחס לאוכלוסייה היהודית בישראל במועד התקיפה (7.18 מיליון), זהו 0.0165% מהעם המותקף, שנרצח ביום אחד. בחרו מדינה כדי להבין.
השיטה: יחסי הנפגעים של 7 באוקטובר ביחס לאוכלוסייה היהודית בישראל במועד התקיפה (1,183 הרוגים, 251 חטופים, 7.18 מיליון יהודים — הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סוף 2023), מוחלים על כלל אוכלוסיית כל מדינה (הבנק העולמי, אמצע 2023). מניין ההרוגים: הוועדה הפרלמנטרית הבריטית ל-7 באוקטובר, מהדורה שנייה, מרץ 2026; משרד החוץ הישראלי מסר «כ-1,200» בנובמבר 2023.
להרחבה — האתרים הרשמיים ומאגרי התיעוד:
7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël)
ועדה בראשות לורד רוברטס מבלגרייביה. הדוח שלה, שמהדורתו השנייה היא ממרץ 2026, מתעד כל אחד מהרוגי 7 באוקטובר ונוקב בשמות 251 החטופים. אין זה פרסום רשמי של הפרלמנט הבריטי.
Gouvernement d'Israël — portail « Swords of Iron »
הפורטל הרשמי של ממשלת ישראל על מלחמת "חרבות ברזל": מידע, שירותים והודעות רשמיות.
Gouvernement d'Israël — « War in the South: Hamas' Attack on Israel »
עמוד רשמי המתאר את מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 והשלכותיה.
Ministère israélien des Affaires étrangères
האתר הרשמי של משרד החוץ (mfa.gov.il), מקור הנתונים הרשמיים של ה-7 באוקטובר שנמסרו ל-AFP ולרויטרס.
Nova Exhibition — « October 7th, 06:29 AM »
תערוכת הזיכרון הנודדת הרשמית של קהילת פסטיבל נובה (Tribe of Nova Foundation), שהוצגה בניו יורק, לוס אנג'לס, ברלין, לונדון…
Oct7Map — « Mapping the Massacres »
מפה אינטראקטיבית המתעדת, מקום אחר מקום, את מתקפות ה-7 באוקטובר 2023.
Hamas-Massacre.net
מאגר תיעוד חזותי של זוועות ה-7 באוקטובר (הטבח בפסטיבל נובה, מתקפות על בתים, חטיפות). אזהרה: תכנים גרפיים במיוחד.
מה עלו שמונים שנות התקפות למדינה של עשרה מיליון תושבים. המספרים הם של מדינת ישראל עצמה — המוסד לביטוח לאומי לאזרחים, משרד הביטחון לחיילים.
אזרחים שנרצחו בפעולות איבה, בספירה מאז 1851
שנה לאחר מכן, ערב יום הזיכרון 2026, עומד הסך על 5,313. המניין כולל 934 הרוגים מאז 7 באוקטובר 2023, מהם 778 באותו יום עצמו.
אזרחים שנרצחו מאז קום המדינה
726 ההרוגים המפרידים בין נתון זה לקודמו הם הרוגי השנים 1851-1947, בטרם הייתה מדינה שתספור אותם.
מקור: Institut national d'assurance (Bituah Leumi), 29 avril 2025
נופלים בשירות המדינה, בספירה מאז 1860
משרד הביטחון מבהיר כי המניין כולל את כל החיילים, השוטרים ואנשי כוחות הביטחון שנפטרו במהלך השנה, בקרב או מתאונה, ממחלה או בהתאבדות. מעגל השכול הצבאי מונה 59,583 בני אדם, מהם 7,165 שנוספו מאז 7 באוקטובר 2023.
מקור: Ministère israélien de la Défense, via The Times of Israel, 16 avril 2026
נפגעי פעולות איבה המוכרים בידי המדינה
מהם 75,995 מאז 7 באוקטובר 2023 — יותר מארבע חמישיות מן הסך הכול בפחות משנתיים.
מקור: Institut national d'assurance (Bituah Leumi), 29 avril 2025
תביעות לקצבת נכות שהוגשו
24,212 הוכרו בגין פגיעה נפשית, 1,169 בגין פגיעה גופנית ו-1,048 בגין שתיהן. הפציעה הבלתי נראית שכיחה פי עשרים מן האחרת.
מקור: Institut national d'assurance (Bituah Leumi), 29 avril 2025
הפיגועים בישראל, אלה שבוצעו נגד יהודים במקומות אחרים והפוגרומים, בכרונולוגיה אחת. סננו, והמונה יעקוב.
מדובר במבחר ולא במפקד: היו אלפי תקיפות בישראל, וטענה שניתן למנות את כולן תהיה שקרית. נכללים כאן הפיגועים שגבו את המחיר הכבד ביותר, ואלה שהמדינה זוכרת בשל מה שפגעו בו: ילדים, משפחה בביתה, ישיבה, בית כנסת. המספר שבאמת עונה על השאלה «כמה קורבנות» הוא זה של המדינה, המובא למעלה: 4,503 אזרחים שנרצחו ו-89,712 נפגעים מוכרים.
הפיגועים האלה פגעו ביהודים ובישראלים מחוץ לישראל, משום שהיו יהודים או ישראלים. הרשימה מתועדת ואינה ממצה: היא כוללת את התקפות ההרג המבוססות ביותר ומשמיטה את אלה שלא גבו הרוגים. הפוגרומים מופיעים באותה רשימה תחת מסנן משלהם, כדי שייראו בלי שיתערבבו. השואה אינה שם: שישה מיליון הרוגים ברצח עם תעשייתי אינם שורה ברשימת פיגועים, ותיק האנטישמיות מוקדש לה.
ובהם 4 אירועים ללא מניין מספרי, הנספרים בנפרד
המונה מסכם את שורות הרשימה הזו, שהיא מבחר ולא מפקד.
אין ספירה רשמית אחת מאז 1948, והאתר אינו ממציא כזו. אלה המניינים המתועדים, כל אחד עם התקופה שלו ועם מי שקבע אותו.
רקטות ופצצות מרגמה שנורו מעזה בין הנסיגה הישראלית ל-7 באוקטובר
≈ 2.7 ביום, לאורך כל התקופה — כלומר פגז אחד כל 8.8 שעות
מקור: Jewish Virtual Library
פגזים ורקטות שנורו לעבר ישראל ב-2007 ואחר כך ב-2008 — שנתיים בלא מלחמה מוכרזת
≈ 8.1 ביום, לאורך כל התקופה — כלומר פגז אחד כל 3 שעות
פגזים ורקטות שנורו לעבר ישראל בפחות משלושה חודשים
≈ 146.3 ביום, לאורך כל התקופה
מקור: The New York Times
שיגורים של חיזבאללה מלבנון בשלושת החודשים הראשונים, בחזית שנייה
≈ 16.5 ביום, לאורך כל התקופה — כלומר פגז אחד כל 1.5 שעות
ב-11 בספטמבר 2001 נהרגו 2,977 בני אדם בארצות הברית ביום אחד. זו נקודת הייחוס שכולם נושאים עמם.
בקנה מידה כזה, מניין ההרוגים בישראל מאז 1948 היה שקול ל־
149,351
ויום אחד בלבד, ה-7 באוקטובר 2023, ביחס לאוכלוסייה היהודית בישראל, היה שקול ל־
55,485
כלומר פי 18.6 מ-11 בספטמבר
44 הרוגים לכל 100,000 תושבים
מקור: Bureau central des statistiques d'Israël, à la veille de Roch Hachana 5787, 9 septembre 2026 · U.S. Census Bureau, 1er juillet 2025 · Institut national d'assurance (Bituah Leumi), 29 avril 2025 · Bureau central des statistiques d'Israël, fin 2023 — population juive à la date de l'attaque · Banque mondiale, SP.POP.TOTL, mi-2023 · 7 October Parliamentary Commission (APPG UK-Israël), présidée par Lord Roberts of Belgravia, 2e édition, mars 2026 : décompte nominatif, chaque mort documenté un par un. Le ministère israélien des Affaires étrangères avait communiqué « environ 1 200 » en novembre 2023.
המחשבון אינו משווה מניינים של טרור בין מדינה למדינה: כל מדינה סופרת לפי הגדרתה שלה, והשוואה בין הגדרות שאינן מתיישבות מתפרקת במשפט אחד. הוא מבצע פעולה אחת בלבד, שניתן לבדוק בעל פה: המניין הישראלי כפול היחס בין שתי האוכלוסיות. המכנה הוא האוכלוסייה הכוללת של ישראל ולא רק היהודית, משום שבין הקורבנות יש אזרחים ערבים, דרוזים, בדואים ועובדים זרים. הדף הזה אינו אומר מה הייתה עושה מדינה אחרת במקומה של ישראל: איש אינו יכול לדעת זאת. הוא נותן את סדר הגודל ומניח לקורא להסיק.
מדינה אחת — כ-0.12% מהאנושות (כ-10 מיליון תושבים) — סופגת יותר גינויים מהמוסדות הבין-לאומיים מכל אומה אחרת. הנתונים שלהלן מתוארכים ומתועדים.
בשנת 2024 העצרת הכללית של האו"ם אימצה 17 החלטות המכוונות נגד ישראל — לעומת 6 בלבד נגד כל שאר העולם יחד. בין 2015 ל-2024 היא העבירה 173 החלטות נגד ישראל ו-80 נגד כל שאר המדינות גם יחד.
מקור: UN Watch — décompte des résolutions de l'AGNU 2024 (unwatch.org, déc. 2024)
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שקבוע לה סעיף תמידי בסדר היום של מועצת זכויות האדם של האו"ם (“סעיף 7”), הנדון בכל מושב — שלא כמו איראן, סוריה או צפון קוריאה. מאז 2006 אימצה המועצה כ-85 החלטות נגד ישראל, יותר מכל מדינה אחרת. אף מזכ"ל האו"ם באן קי-מון מתח על כך ביקורת.
מקור: UN Watch ; World Jewish Congress ; déclaration du secrétaire général de l'ONU (2016)
נכון ל-2026, כ-28 מדינות חברות באו"ם עדיין אינן מכירות בעצם קיומה של מדינת ישראל — רובן המכריע מדינות מוסלמיות (16 חברות בליגה הערבית ו-10 חברות נוספות בארגון שיתוף הפעולה האסלאמי).
מקור: Wikipedia — International recognition of Israel (2026)
בעוד המוסדות הבין-לאומיים מתמקדים באופן גורף בישראל, סכסוכים קטלניים בהרבה זוכים לחלק זעיר מתשומת הלב: סוריה — בין 350,000 ל-600,000 הרוגים ויותר מאז 2011; תימן — כ-377,000 הרוגים מאז 2014; סודאן — מעשרות אלפים ועד כ-150,000 מאז 2023; בוקו חראם בניגריה — יותר מ-35,000 הרוגים ולמעלה מ-2 מיליון עקורים מאז 2009.
מקור: ONU OHCHR ; Lancet / LSHTM (2024) ; ACLED ; Global Centre for R2P
כ-21% מאזרחי ישראל הם ערבים (כ-2.1 מיליון ב-2024), רובם מוסלמים — אזרחים מן המניין המצביעים, מכהנים בכנסת ובבית המשפט העליון. ואוכלוסיית הפלסטינים גדלה ללא הרף: עזה עלתה מכ-240,000 תושבים ב-1950 ליותר משני מיליון; כיום חיים בעולם כ-15 מיליון פלסטינים — מגמה דמוגרפית שקשה ליישב עם ההאשמה החוזרת בהשמדה.
מקור: Bureau central des statistiques d'Israël (2024) ; Bureau central palestinien des statistiques (2024)
צבא ישראל מוציא אזהרות מוקדמות לפני תקיפות — שיחות טלפון, מסרונים, כרוזים ו“הקשה על הגג” (roof-knocking) לא-קטלנית — ובאמצעות מתפ"ש תיאם את כניסתם של מאות אלפי טונות של סיוע הומניטרי, מזון, מים וציוד רפואי לעזה. מעט צבאות בעולם נוקטים צעדים דומים כדי להזהיר את אזרחי האויב.
מקור: Tsahal (idf.il) ; COGAT / Gaza Aid Data (gaza-aid-data.gov.il)
ישראל היא כ-22,000 קמ"ר — בגודל של ממחטה. בחרו מדינה כדי לראות פי כמה היא גדולה מישראל.
שטחה של ישראל: כ-22,072 קמ"ר (גבולות הכוללים את מזרח ירושלים ורמת הגולן). שטחי המדינות: הערכות סטנדרטיות, בקמ"ר.
המדינה היהודית היחידה בעולם תופסת חלק זעיר מהשטחים של העולם הערבי-מוסלמי והנוצרי.
ישראל היא המדינה היחידה בעלת רוב יהודי. הסכומים הם צירוף שטחי המדינות החברות בליגה הערבית ובארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC); הנתון הנוצרי הוא אומדן מקורב של סכום המדינות בעלות רוב נוצרי. מקורות: הליגה הערבית (כ-13.15 מיליון קמ"ר) וה-OIC (כ-31.6 מיליון קמ"ר) — worlddata.info; שטחי מדינות — הערכות סטנדרטיות.
כל מות אזרח הוא טרגדיה, תהא הקורבן אשר תהא. המטרה אינה לדרג סבל, אלא לתעד חוסר-פרופורציה מדיד: היקף תשומת-הלב, הגינויים והמנגנון המוסדי המכוונים נגד מדינה קטנה אחת, בהשוואה לסכסוכים קטלניים בהרבה.
כל קביעה למטה מיוחסת וממוקרת למקור ראשוני. ישראל חתמה על שלום בכל פעם שהיה שותף מוכן — ראו את הסכמי השלום למעלה.
ב-14 במאי 1948 הכריזה ישראל על עצמאותה; למחרת, ב-15 במאי 1948, פלשו הצבאות הסדירים של חמש מדינות ערביות — מצרים, עבר הירדן (ירדן), סוריה, לבנון ועיראק — לאחר שדחו את תוכנית החלוקה של האו"ם (החלטה 181 של העצרת הכללית מ-29 בנובמבר 1947).
מקור: U.S. Department of State, Office of the Historian, Milestones (2020)
חמאס הוגדר ארגון טרור על ידי ארצות הברית (ארגון טרור זר מאז 8 באוקטובר 1997), האיחוד האירופי (הורחב לכלל התנועה בעמדה המשותפת 2003/651/CFSP מ-12 בספטמבר 2003), הממלכה המאוחדת (נאסר במלואו ב-26 בנובמבר 2021, לאחר שאסרה קודם לכן על זרועו הצבאית בשנת 2001) וקנדה (רשום על פי החוק הפלילי מאז 2002).
מקור: U.S. Dept of State FTO list (1997); UK Home Office (2021); EU Council (2003); Public Safety Canada
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (PIJ) הוגדר ארגון טרור זר על ידי ארצות הברית מאז 8 באוקטובר 1997, מופיע ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי (מאז 27 בדצמבר 2001), והוא ישות טרור רשומה בקנדה.
מקור: U.S. Dept of State FTO list (1997); EU Council (2001); Public Safety Canada
החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP) הוגדרה ארגון טרור זר על ידי ארצות הברית מאז 8 באוקטובר 1997, מופיעה ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי, והיא ישות טרור רשומה בקנדה.
מקור: U.S. Dept of State FTO list (1997); EU Council; Public Safety Canada
אמנת חמאס שפורסמה ב-18 באוגוסט 1988 קוראת להשמדת מדינת ישראל (סעיף 7 שלה קובע כי התנועה תילחם עד ש"האסלאם ימחה" את ישראל) ומכילה קטעים אנטישמיים מפורשים; מסמך של חמאס משנת 2017 חזר על דחיית מדינת ישראל תוך הצגת נוסחו במונחים מתונים יותר ולא ביטל את אמנת 1988.
מקור: The Avalon Project, Yale Law School — Hamas Covenant 1988
במאי 1967 גירש נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר את כוח החירום של האו"ם מסיני (19 במאי), ריכז כוחות בסיני, וב-22–23 במאי סגר את מיצרי טיראן בפני שיט ישראלי — מעשה שישראל הצהירה כי יהווה עילה למלחמה; בנאום מ-26 במאי 1967 הצהיר נאצר כי "מטרתנו הבסיסית תהיה השמדת ישראל". ישראל פתחה במכה מקדימה ב-5 ביוני 1967, בפרוץ מלחמת ששת הימים.
מקור: U.S. Department of State, Office of the Historian, Milestones; Nasser speech, 26 May 1967
ב-6 באוקטובר 1973, ביום הכיפורים הקדוש ליהודים, פתחו מצרים וסוריה במתקפת פתע מתואמת על כוחות ישראל בחצי האי סיני וברמת הגולן, בפרוץ מלחמת ערב-ישראל של 1973 (מלחמת יום הכיפורים).
מקור: U.S. Department of State, Office of the Historian, Milestones
האמנה הלאומית הפלסטינית של אש"ף משנת 1968 הכריזה על הקמת ישראל כ"בלתי חוקית לחלוטין" (סעיף 19) וכינתה את המאבק המזוין "הדרך היחידה לשחרר את פלסטין" (סעיף 9); במכתבי אוסלו של 1993 הכיר יו"ר אש"ף יאסר ערפאת בזכותה של ישראל להתקיים והתנער מטרור, ואש"ף הצהיר כי הוראות האמנה שאינן עולות בקנה אחד עם התחייבות זו בטלות. הסיסמה "מהנהר עד הים", המובנת על ידי גופים כגון מחלקת המדינה של ארה"ב וארגוני זכויות אזרח כשלילת קיומה של ישראל בכל גבול שהוא, אין לה מקור יחיד מתוארך וסמכותי, והיא בשימוש גורמים שונים במשמעויות שנויות במחלוקת.
מקור: The Avalon Project, Yale Law School — Palestinian National Charter (1968)
חלק זה מתעד מי פתח או חולל את המלחמות ואת המטרות שהצהירו עליהן מדינות, ארגונים ומנהיגים בשמם — ולא טענה על עם כלשהו. מטרת האתר היא הבנה דרך עובדות, לבניית גשרים ולהפחתת השנאה.