אריק קנדל

מוצא ושנות הנעורים

אריך ריכרד קנדל נולד בווינה ב־7 בנובמבר 1929, בנם הצעיר של הרמן קנדל, בעל חנות צעצועים קטנה, ושל שרלוטה צימלס, ששניהם הגיעו לעיר מגליציה בילדותם. הוריו היו יהודים שאהבו את וינה, המשפחה חגגה את הפסח בבית סבו וסבתו, ואחרי שגרמניה סיפחה את אוסטריה במרץ 1938 הפסיקו כל חבריו הלא-יהודים לכיתה לדבר איתו.

עבודה וקריירה

בליל הבדולח, בנובמבר 1938, נעצר אביו עם מאות גברים יהודים אחרים ובית המשפחה נבזז, ובאפריל 1939 הגיעו אריק ואחיו לואיס לניו יורק, והוריהם הצטרפו אליהם בספטמבר. בברוקלין לימד אותו סבו עברית, ועד שעזב את ישיבת פלטבוש ב־1944 קרא בעברית את חמשת חומשי התורה ואת ספרי הנביאים. הוא למד היסטוריה וספרות בהרווארד, שם משכו אותו חברים מחוגו הווינאי של פרויד אל הפסיכואנליזה, ואחרי לימודי הרפואה באוניברסיטת ניו יורק נשא ב־1956 את הסוציולוגית דניז ביסטרין.

אחרי שחקר את ההיפוקמפוס במכוני הבריאות הלאומיים מ־1957, בחר בבעל חיים פשוט יותר, חשופית הים הענקית אפליזיה, שתאי העצב שלה מעטים וגדולים, וב־1962 נסע לפריז ללמוד את העבודה עמה אצל לדיסלב טאוק. באוניברסיטת ניו יורק מ־1965 ובאוניברסיטת קולומביה מ־1974, שבה ייסד את המרכז לנוירוביולוגיה ולהתנהגות, הראה שלמידה מחזקת את הסינפסות בין תאים מסוימים של החשופית. הוא גילה שזיכרון לטווח קצר נובע מזרחון של חלבונים בסינפסה, ואילו זיכרון לטווח ארוך דורש חלבונים חדשים, המופעלים באמצעות AMP מחזורי ומווסת הגנים CREB, וצמיחה של קשרים חדשים.

ב־2000 חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ארוויד קרלסון ופול גרינגרד, ״על תגליותיהם בדבר העברת אותות במערכת העצבים״.