אימרה קרטס

מוצא ושנות הנעורים

אימרה קרטס נולד בבודפשט ב־9 בנובמבר 1929 ללסלו קרטס ולארנקה יאקאב, הורים יהודים חילונים, וגדל כיהודי שאינו שומר מצוות, ולדברי האקדמיה השוודית ראה את זיקתו למושג יהודי כהגדרה שכפה עליו האויב; ב־1940 הושם בבית הספר התיכון בכיתה מיוחדת לתלמידים יהודים.

עבודה וקריירה

ב־1944, בן ארבע עשרה, נלכד בפשיטה משטרתית בדרכו לבית הספר וגורש עם אלפי יהודים אחרים מבודפשט לאושוויץ, ושם ניצל ממוות מיידי בכך שטען שהוא בן שש עשרה ופועל. משם נשלח לבוכנוואלד ושוחרר ב־1945; דוח של המחנה מ־18 בפברואר 1945, שאתר ההנצחה בבוכנוואלד שלח לו כשהכין את הרצאת הנובל שלו, מנה את האסיר 64,921, אימרה קרטס, בין מתי אותו יום. עם שובו לבודפשט עבד בעיתון וילאגושאג עד שפוטר ב־1951, ואחרי שנתיים של שירות צבאי התפרנס כסופר עצמאי וכמתרגם של ניטשה, פרויד, ויטגנשטיין וקאנטי.

הרומן הראשון שלו, ללא גורל, שבו גיורגי קבש בן החמש עשרה מגורש ושורד בכך שהוא מקבל את המחנות כקיום יומיומי ככל קיום אחר, נדחה בתחילה, וכשראה אור ב־1975 נתקל בשתיקה. על השתיקה הזאת כתב בפיאסקו, ב־1988, ואת הטרילוגיה השלים בקדיש לילד שלא נולד, ב־1990, שם הרומז לתפילה היהודית על המתים.

הוקרה

ב־10 באוקטובר 2002 העניקה לו האקדמיה השוודית, לו לבדו, את פרס נובל לספרות על כתיבה המגוננת על חוויתו השברירית של היחיד מפני השרירות הברברית של ההיסטוריה, הפרס הראשון מסוגו לסופר הונגרי.

השנים האחרונות

בהרצאת הנובל שלו בשטוקהולם ב־7 בדצמבר 2002 סיפר על אותו דוח וסיכם את סיפורו: בקיצור, מתתי פעם אחת כדי שאוכל לחיות. הוא כתב את התסריט לסרט ללא גורל מ־2005, חילק את שנותיו האחרונות בין בודפשט לברלין, ומת בביתו בבודפשט ב־31 במרץ 2016, בן שמונים ושש, אחרי שנים של מחלת פרקינסון.