בוריס פסטרנק

מוצא ושנות הנעורים

בוריס פסטרנק נולד במוסקבה ב־10 בפברואר 1890 למשפחה יהודית מתבוללת, בכורם של הצייר לאוניד פסטרנק, שגדל בבית יהודי אורתודוקסי באודסה, ושל הפסנתרנית רוזה קאופמן, בתו של תעשיין יהודי.

עבודה וקריירה

טולסטוי, שאת רומניו אייר אביו, וסקריאבין היו מבאי הבית, והוא למד קומפוזיציה מ־1904 עד 1910 לפני שנטש את המוזיקה לטובת הפילוסופיה במרבורג ב־1912. עם שובו למוסקבה בחר בספרות, ואחותי החיים, שנכתב ב־1917 ויצא לאור ב־1922, עשה אותו לאחד המשוררים הבולטים בדורו. הוריו ואחיותיו יצאו לברלין ב־1921, והוא נשאר, ומ־1936 גר בדאצ'ה שלו בפרדלקינו, מחוץ למוסקבה. כששיריו שלו לא יכלו להידפס פנה לתרגום: משוררים גאורגים, פאוסט של גתה, שילר והדרמות הגדולות של שייקספיר, שתרגומיו להן אהובים עד היום על הקהל הרוסי.

דוקטור ז'יוואגו, הרומן היחיד שכתב, מלווה רופא ומשורר מן המהפכה של 1905 ועד מלחמת העולם השנייה; כתב העת נובי מיר דחה אותו ב־1956, והוא ראה אור לראשונה באיטלקית, במילאנו, בנובמבר 1957. הוא נולד יהודי ונמשך אל הנצרות מנעוריו: ב־1959 כתב שהאומנת שלו הטבילה אותו בילדותו, שיריו שלאחר המלחמה עסקו בבשורות, וספריית פוזן מציינת שככל הנראה הצטרף בבגרותו לכנסייה הרוסית האורתודוקסית.

הוקרה

ב־23 באוקטובר 1958 העניקה לו האקדמיה השוודית, לו לבדו, את פרס נובל לספרות על הישגו החשוב הן בשירה הלירית בת זמננו והן בתחום המסורת האפית הרוסית הגדולה; הוא קיבל את הפרס, ואז אילצו אותו השלטונות הסובייטיים לוותר עליו. הוא מת מסרטן ריאות בפרדלקינו ב־30 במאי 1960, ואלפים התריסו מול מעקב המשטרה כדי להשתתף שם בהלווייתו. בדצמבר 1989 קיבל בנו יבגני בשטוקהולם את מדליית נובל בשם אביו.