נלי זק"ש

מוצא ושנות הנעורים

ליאוני זקס, הקרויה נלי, נולדה בברלין-שנברג ב-10 בדצמבר 1891, למשפחה יהודית: אביה גאורג ויליאם זקס ואמה מרגרטה קרגר היו יצרנים אמידים של גומי וגוטפרכה. בריאות רופפת החזיקה אותה בבית ולא בבית הספר; היא גילתה כישרון למחול שהוריה המגוננים לא הניחו לה ללכת אחריו, גדלה מוגנת ובודדה ומעולם לא נישאה.

עבודה וקריירה

בנעוריה כתבה שירה מקובלת ופתחה בחליפת מכתבים ארוכה עם הסופרת השוודית סלמה לגרלף. כשעלו הנאצים לשלטון הגיע האימה עד גופה — לזמן מה איבדה את כושר הדיבור, ולימים תיזכר בכך בשורה: כשבא האימה הגדולה, נאלמתי. הידידות ההיא הצילה את חייה: זמן קצר לפני מותה שלה התערבה לגרלף אצל בית המלוכה השוודי, ובמאי 1940 יצאו זקס ואמה הזקנה בטיסה האחרונה מגרמניה לשוודיה, שבוע לפני המועד שבו הייתה אמורה להתייצב למחנה. בדירת שני חדרים בשטוקהולם סעדה את אמה, פרנסה את שתיהן בתרגום משוודית לגרמנית, וכתבה את שירי במעונות המוות, הקובץ מ-1947 שנתן לנרצחים קול בלשון הרוצחים.

מחזה המסתורין אלי בא ב-1950, ואחריו מנוסה ותמורה ומסע אל נטול האבק. ב-1952 קיבלה אזרחות שוודית, קשרה עם פאול צלאן ידידות עמוקה ומפורסמת, וחלקה את פרס נובל לספרות לשנת 1966 עם שמואל יוסף עגנון. היא מתה בשטוקהולם ב-12 במאי 1970.