סלבדור לוריא

מוצא ושנות הנעורים

סלבדור אדוארד לוריא נולד בשם סלבטורה לוריא בטורינו ב־13 באוגוסט 1912, בנם השני של דוד לוריא, רואה חשבון, ושל אשתו אסתר. הוא סיים לימודי רפואה באוניברסיטת טורינו ב־1935, ואחר כך למד רדיולוגיה ברומא, שם, בין הפיזיקאים שסביב אנריקו פרמי, נחשף לרעיונותיו של מקס דלבריק על הגן ובחר בבקטריופאגים, הנגיפים התוקפים חיידקים, כדי לבחון אותם.

עבודה וקריירה

ב־1938, כשאיטליה הפשיסטית יישרה קו עם המדיניות האנטישמית של גרמניה הנאצית, נאסר עליו כיהודי לקבל מלגות מחקר אקדמיות, והוא יצא לפריז, למכון הרדיום. כשהצבא הגרמני פלש לצרפת ביוני 1940 רכב על אופניים למרסיי כדי להשיג אשרה אמריקנית, הפליג מליסבון, הגיע לניו יורק ב־12 בספטמבר 1940 ואימץ את השם סלבדור אדוארד לוריא. בעזרתו של פרמי קיבל מלגה של קרן רוקפלר בקולומביה, ועם דלבריק ועם אלפרד הרשי ייסד את קבוצת הפאג׳, שנפגשה בעיקר בקיץ בקולד ספרינג הארבור.

באוניברסיטת אינדיאנה, ב־1943, פיתח עם דלבריק את מבחן התנודות, שהוכיח בכלים סטטיסטיים שחיידקים עוברים מוטציות ספונטניות לצורות עמידות לנגיפים, ושם היה ג׳יימס ווטסון תלמיד המחקר הראשון שלו. באוניברסיטת אילינוי, מ־1950, גילה עם ג׳וזפה ברטאני שחיידקים מגבילים נגיפים שגדלו בזנים אחרים, תופעה שממנה צמחו אנזימי ההגבלה של ההנדסה הגנטית, וב־1959 עבר ל־MIT.

הוקרה

הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1969 עם דלבריק ועם הרשי, על תגליותיהם בדבר מנגנון השכפול והמבנה הגנטי של נגיפים.

השנים האחרונות

ב־1972 ייסד את המרכז לחקר הסרטן ב־MIT, ספרו Life: the Unfinished Experiment זכה ב־1974 בפרס הספר הלאומי, והוא מת בלקסינגטון שבמסצ׳וסטס ב־6 בפברואר 1991.