ריכרד וילשטאטר · מדע ורפואה
ריכרד מרטין וילשטטר נולד בקרלסרוהה ב־13 באוגוסט 1872, בנם של מקס וילשטטר, סוחר טקסטיל, ושל סופי אולמן.
13 באוגוסט 1872, Karlsruhe, Grand Duchy of Baden, גרמניה — 3 באוגוסט 1942, Muralto, ליד Locarno, שווייץ
Karlsruhe · מינכן · ציריך · ברלין · Muralto
מוצא ושנות הנעורים
ריכרד מרטין וילשטטר נולד בקרלסרוהה ב־13 באוגוסט 1872, בנם של מקס וילשטטר, סוחר טקסטיל, ושל סופי אולמן. הוא נולד למשפחה יהודית שאבותיה, כפי שכתב, ישבו בקרלסרוהה מאז 1720, וכשמורו אדולף פון באייר הפציר בו להתנצר למען הקריירה שלו, סירב, כי הקשר בין הטבילה לבין הקריירה היה בעיניו מאוס. בגיל שמונה־עשרה נכנס לאוניברסיטת מינכן, ושם נשאר חמש־עשרה שנה, קיבל דוקטורט על עבודה שעסקה במבנה הקוקאין, ונעשה מרצה ב־1896 ופרופסור חבר ב־1902.
עבודה וקריירה
ב־1905 קיבל קתדרה בפוליטכניון הפדרלי של ציריך, ופתח בכך שבע שנים שראה בהן את הטובות בחייו, ובמהלכן מתה אשתו, סופי לזר, ב־1908, חמש שנים אחרי נישואיהם. מ־1906 עד 1914, בציריך ומ־1912 במכון הקייזר וילהלם החדש לכימיה בברלין, פענח את הכימיה של הכלורופיל, והראה שהוא זהה בכל הצמחים, שהוא תערובת של שתי צורות ושהמגנזיום חיוני לו.
הוקרה
ב־1915 קיבל לבדו את פרס נובל לכימיה, ״על מחקריו בפיגמנטים של הצמחים, ובמיוחד בכלורופיל״, וב־1916 ירש את מקומו של באייר במינכן, ושם בשנות העשרים תרם רבות לביסוס ההכרה שהאנזימים הם חומרים כימיים.
השנים האחרונות
ב־1924, כמחאה על האנטישמיות שמנעה ממועמדים יהודים משרות באוניברסיטה, התפטר מהקתדרה שלו, ובלי להישמע להפצרות הפקולטה, תלמידיו והשר, חי מאז בפרישה במינכן. אחרי פוגרום נובמבר 1938 ניסה הגסטפו לעצור אותו, וב־1939, בעזרת תלמידו לשעבר ארתור שטול, יצא לשווייץ, כשהוא מאבד כמעט את כל רכושו. את שלוש שנותיו האחרונות עשה במורלטו שליד לוקרנו בכתיבת זיכרונותיו, Aus meinem Leben, ושם מת מהתקף לב ב־3 באוגוסט 1942.
אמתו והעמיקו בעזרת המקורות החיצוניים האלה.
מקור: Wikipedia — Richard Willstätter
העמוד הזה מתפרסם בשבע שפות מתוך מקור אנגלי. התרגומים נבדקים, אך שגיאה עלולה לחמוק. אם מצאתם כזו בדף הזה — מילה שגויה, תאריך שאבד, משפט שאומר דבר שאינו באנגלית — ספרו לנו.
ריכרד מרטין וילשטטר נולד בקרלסרוהה ב־13 באוגוסט 1872, בנם של מקס וילשטטר, סוחר טקסטיל, ושל סופי אולמן.
מקור: Wikipedia — Richard Willstätter
