פריץ הבר

מוצא ושנות הנעורים

פריץ הבר נולד בברסלאו, כיום ורוצלב שבפולין, ב־9 בדצמבר 1868, בנם של זיגפריד הבר, סוחר בצבעים ובתרופות, ושל פאולה הבר, שמתה שלושה שבועות אחרי לידתו.

עבודה וקריירה

משפחתו הייתה יהודית ושמרה על מסורות יהודיות רבות בלי קשר הדוק לבית הכנסת, וכשהיה כימאי צעיר בעיר ינה, ב־1892 או ב־1893 לפי המקורות, הוא הוטבל לנצרות הלותרנית. הוא למד כימיה בברלין, בהיידלברג ובשרלוטנבורג, קיבל את הדוקטורט ב־1891, ומ־1894 התקדם בבית הספר הטכני הגבוה בקרלסרוהה עד שנעשה ב־1906 פרופסור לכימיה פיזיקלית ולאלקטרוכימיה. שם, עם עוזרו רוברט לה רוסיניול, הפיק אמוניה מחנקן האוויר וממימן בהזרמת הגזים על פני זרז בלחץ של 150 עד 200 אטמוספרות ובטמפרטורה של כ־500 מעלות, והגיש את הפטנט שלו ב־13 באוקטובר 1908.

קרל בוש מחברת BASF העביר את השיטה לקנה מידה תעשייתי, ומחקר שפורסם ב־2008 בכתב העת Nature Geoscience העריך שהחנקן המופק בה מאפשר את חייה של כמחצית האנושות. ב־1911 קיבל את ניהולו של מכון הקייזר וילהלם החדש לכימיה פיזיקלית ולאלקטרוכימיה בברלין־דאלם, ובמלחמת העולם הראשונה, כיועץ למשרד המלחמה, ארגן התקפות גז והגנות מפניהן, החל באיפר באפריל 1915. פרס נובל לכימיה לשנת 1918, שהוענק לו לבדו ״על סינתזת האמוניה מיסודותיה״, נמסר לו ב־1919.

אחרי המלחמה בנה מחדש את המכון שלו, העניק חופש מלא לראשי מחלקות כמו ג׳יימס פרנק, הרברט פרוינדליך ומיכאל פולני, ופעל לחידוש קשריו של המדע הגרמני עם העולם. ב־1933 אילצו חוקי הגזע הנאציים כמעט את כל עובדיו לעזוב, והבר, שכיהודי מומר יכול היה על פי החוק להישאר, התפטר במקום לציית ונסע לקיימברידג׳ בהזמנת ויליאם פופ. הוא מת בבזל ב־29 בינואר 1934, ומכונו בדאלם נקרא מאז על שמו, מכון פריץ הבר.