מקס בורן

מוצא ושנות הנעורים

מקס בורן נולד ב־11 בדצמבר 1882 בברסלאו, אז בגרמניה וכיום ורוצלב שבפולין, בנם של גוסטב בורן, פרופסור לאנטומיה ולאמבריולוגיה, ושל מרגרטה קאופמן, שמתה כשהיה בן ארבע. הוא נולד למשפחה יהודית, ואף שמעולם לא קיים את מצוות דתו ובתחילה סירב להמיר את דתו, הוטבל לנצרות הלותרנית במרץ 1914, בחלקו מתוך התחשבות באשתו ובחלקו כדי להיטמע בחברה הגרמנית. הוא למד בברסלאו, בהיידלברג, בציריך ובגטינגן, אצל דויד הילברט והרמן מינקובסקי, ובמלחמת העולם הראשונה, בעודו עובד עבור הצבא על איתור מקורות לפי הקול, כתב את ספרו הראשון, על סריגי גבישים.

עבודה וקריירה

פרופסור בפרנקפורט מ־1919, הגיע לגטינגן ב־1921 ובתוך שתים־עשרה שנה, יחד עם ג׳יימס פרנק, הפך אותה לאחד ממרכזי הפיזיקה החשובים בעולם, ובין עוזריו היו פאולי, הייזנברג ופרמי. ב־1925, עם ורנר הייזנברג ופסקואל יורדן, העניק למכניקת המטריצות את צורתה המתמטית, וביולי 1926 פרסם את הפירוש המקובל היום לפונקציית הגל של שרדינגר, כמי שנותנת את ההסתברות למצוא חלקיק. במאי 1933 היה אחד מששת הפרופסורים היהודים שהושעו בגטינגן, והוא יצא לגלות, תחילה לקיימברידג׳ ואחר כך לשישה חודשים למכון ההודי למדע בבנגלור.

מ־1936 החזיק בקתדרת טייט לפילוסופיה של הטבע באדינבורו, וב־1939 הוציא מגרמניה כמה שיותר חברים וקרובים, ונעשה נתין בריטי יום לפני שפרצה המלחמה.

השנים האחרונות

ב־1954, לאחר שפרש לבאד פירמונט שבמערב גרמניה, חלק את פרס נובל לפיזיקה עם ואלטר בותה, על מחקרו היסודי במכניקת הקוונטים, ובמיוחד על הפירוש הסטטיסטי שנתן לפונקציית הגל. הוא מת בגטינגן ב־5 בינואר 1970, בגיל שמונים ושבע, ונקבר שם תחת מצבה שחקוקה עליה המשוואה הקוונטית שהעמיד על יסודות מוצקים.