יוג'ין ויגנר

מוצא ושנות הנעורים

יוג׳ין ויגנר נולד בשם ויגנר ינה פאל בבודפשט ב־17 בנובמבר 1902, בנם של אנטל ויגנר, מנהל מפעל עורות, ושל אליזבת איינהורן. משפחתו הייתה יהודית אך לא שומרת מצוות, בר המצווה שלו היה חילוני, ובגימנסיה הלותרנית של בודפשט, שבה היה החינוך הדתי חובה, השתתף בשיעורי יהדות שלימד רב.

עבודה וקריירה

לאחר בריחה קצרה לאוסטריה ב־1919 מפני המשטר הקומוניסטי של בלה קון, המירה המשפחה את דתה לנצרות הלותרנית, החלטה שלימים אמר עליה שלא הייתה דתית בעיקרה אלא אנטי־קומוניסטית. בבית הספר לימד אותו המתמטיקאי לסלו ראץ, לצד ג׳ון פון נוימן, ואחר כך למד הנדסה כימית בברלין, שם קיבל את הדוקטורט בהנחיית מיכאל פולני. בברלין ובגטינגן הכניסו הוא והרמן ויל את תורת החבורות למכניקת הקוונטים, והניחו את היסודות לתורת הסימטריות, וספרו משנת 1931 הנגיש את השיטה לקהל רחב יותר.

אוניברסיטת פרינסטון גייסה אותו ב־1930 יחד עם פון נוימן, וב־1933 הראה שהכוח הקושר פרוטונים ונייטרונים חלש במרחק אך חזק מאוד בטווח קצר. כשהיטלר עלה לשלטון באותה שנה ידע שמשרותיו בברלין יבוטלו בשל מוצאו היהודי, וב־1937 נעשה אזרח אמריקני. ב־2 באוגוסט 1939 השתתף בפגישה עם לאו סילארד ואלברט איינשטיין שהובילה למכתב לרוזוולט, ובפרויקט מנהטן עמד בראש הצוות שתכנן את הכורים להפקת פלוטוניום.

הוקרה

ב־1963 קיבל מחצית מפרס נובל לפיזיקה, שחולק עם מריה גפרט מאייר והאנס ינסן, על תרומותיו לתאוריה של גרעין האטום ושל החלקיקים היסודיים, במיוחד באמצעות גילוי עקרונות סימטריה יסודיים ויישומם. פרופסור בפרינסטון מ־1938 עד 1971, הוא מת מדלקת ריאות בפרינסטון ב־1 בינואר 1995, בגיל תשעים ושתיים.