לב לנדאו

מוצא ושנות הנעורים

לב דוידוביץ׳ לנדאו נולד בבאקו, כיום באזרבייג׳ן, ב־22 בינואר 1908, בנם של דוד לנדאו, מהנדס בתעשיית הנפט, ושל ליובוב גרקבי־לנדאו, רופאה. הוא נולד למשפחה יהודית, ביקר מ־1913 בגן הילדים היהודי של באקו ואחר כך בגימנסיה היהודית של העיר, שבה לימדה אמו מדעי הטבע, וסיים את לימודיו בבית הספר בגיל שלוש־עשרה.

עבודה וקריירה

הוא נכנס לאוניברסיטה בבאקו בגיל ארבע־עשרה, עבר ללנינגרד ב־1924, ומ־1929 עד 1931 עבד בחוץ לארץ, ובעיקר אצל נילס בוהר בקופנהגן, שאת עצמו ראה תמיד כתלמידו. מ־1932 עד 1937 עמד בראש הפיזיקה התאורטית בחרקוב, שם קבע את הבחינה הידועה כ״מינימום התאורטי״ והחל לכתוב, עם יבגני ליפשיץ, את הקורס לפיזיקה תאורטית בעשרה כרכים, שמשמש עד היום. ב־1937 הביא אותו פיוטר קפיצה למכון לבעיות פיזיקליות במוסקבה; הוא נעצר באפריל 1938 והוחזק בכלא לוביאנקה, ושוחרר כעבור שנה, לאחר שקפיצה ערב לו ונילס בוהר כתב לסטלין.

קפיצה גילה שהליום נוזלי סמוך לאפס המוחלט זורם ללא חיכוך, וב־1941 הסביר לנדאו את נוזליות־העל הזאת כשטיפל בנוזל כולו באופן קוונטי ובעירוריו כקוואזי־חלקיקים. הוא גם ניסח ב־1936 את התאוריה של מעברי פאזה, עם ויטלי גינזבורג תאוריה של מוליכות־על, ומ־1956 עד 1958 את התאוריה של הליום־3 נוזלי.

הוקרה

ב־7 בינואר 1962 התנגשה מכוניתו במשאית והוא שכב חודשיים בתרדמת; באותה שנה קיבל לבדו את פרס נובל לפיזיקה, על תאוריותיו החלוציות על חומר מעובה, ובמיוחד על הליום נוזלי. משלא יכול היה לנסוע לשטוקהולם, קיבל את הפרס ב־10 בדצמבר 1962 מידי שגריר שוודיה במוסקבה, ואף שהחלים במובנים רבים, לא חזר עוד במלואו לעבודה המדעית. הוא מת במוסקבה ב־1 באפריל 1968, בגיל שישים, מסיבוכי פציעותיו, ונקבר בבית הקברות נובודביצ׳י.