דניאל נתנס

מוצא ושנות הנעורים

דניאל נתנס נולד בווילמינגטון שבדלאוור ב־30 באוקטובר 1928, הצעיר מבין תשעת ילדיהם של סמואל ושרה נתנס, מהגרים יהודים מרוסיה; אביו התנתק בנעוריו ממשפחה אורתודוקסית.

עבודה וקריירה

אביו איבד את עסקו הקטן בשנות השפל הגדול, והילד עבד אחרי הלימודים כבר מגיל עשר בערך, לפני שסיים לימודי כימיה באוניברסיטת דלאוור ב־1950. הוא קיבל את התואר ברפואה מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ב־1954, ואחר כך התמחה במרכז הרפואי קולומביה־פרסביטריאן בניו יורק ובמכוני הבריאות הלאומיים בבת׳סדה. ב־1959 עבר למעבדתו של פריץ ליפמן במכון רוקפלר כדי לחקור כיצד תאים מייצרים חלבונים, וב־1962 הצטרף לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג׳ונס הופקינס בבולטימור, ושם נשאר עד סוף דרכו המקצועית.

ב־1969 שהה שישה חודשים במכון ויצמן למדע ברחובות, בישראל, כדי ללמוד על נגיף הגידולים SV40, וכשהיה שם סיפר לו עמיתו המילטון סמית׳ במכתב על אנזים שחותך DNA בנקודות מדויקות. עם שובו לבולטימור השתמש יחד עם תלמידתו קתלין דנה באנזימי הגבלה כאלה כדי לחתוך את ה־DNA של SV40 לאחד עשר מקטעים מוגדרים ולמפות אותם, שיטה שהפכה עד מהרה לכלי יסוד של הביולוגיה המולקולרית.

הוקרה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1978 חולק בין ורנר ארבר, המילטון סמית׳ ונתנס ״על גילוי אנזימי ההגבלה ויישומם לבעיות בגנטיקה מולקולרית״. הוא עמד בראש המחלקה למיקרוביולוגיה מ־1972 עד 1982, קיבל את המדליה הלאומית למדע ב־1993 וכיהן כנשיא בפועל של אוניברסיטת ג׳ונס הופקינס ב־1995 וב־1996. ב־1956 נשא לאשה את ג׳ואן גומברג ונולדו להם שלושה בנים; בשנה שלאחר נשיאותו אובחן כחולה בלוקמיה, והוא מת בבולטימור ב־16 בנובמבר 1999.