ארתור אשקין

מוצא ושנות הנעורים

ארתור אשקין נולד בברוקלין שבניו יורק ב־2 בספטמבר 1922, בנם של איזידור אשקין, טכנאי שיניים שהגיע מהאימפריה הרוסית דרך אליס איילנד, ושל אנה פישמן, שהיגרה אף היא. קרן נובל מציינת שנולד למשפחה בעלת רקע יהודי־אוקראיני; אחיו הבכור ג׳וליוס, גם הוא פיזיקאי, עבד על פצצת האטום בלוס אלמוס. הוא נכנס לקולג׳ של קולומביה ב־1940 ללמוד פיזיקה, עשה את שנות המלחמה כטכנאי במעבדת הקרינה של קולומביה בבניית מגנטרונים למכ״ם, סיים את התואר ב־1947 וקיבל דוקטורט מקורנל ב־1952.

עבודה וקריירה

באותה שנה התקבל למעבדות בל, ששם עשה את כל הקריירה שלו, ובראשית שנות השישים עבר ממחקר המיקרוגל ללייזרים, מתוך עניין ישן ביכולתו של התנע של האור להזיז חומר. ב־1970 פרסם את מאמרו הראשון על לכידת חלקיקים קטנים בלחץ הקרינה של אור לייזר, וב־1971 גרם לכדוריות זכוכית זעירות לרחף. ב־1986 תיאר את המלכודת בעלת האלומה היחידה המכונה פינצטה אופטית, המושכת חלקיקים קטנים אל מרכז אלומת לייזר ממוקדת ומחזיקה אותם שם; ב־1987 השתמש בה ללכידת חיידקים חיים בלי לפגוע בהם.

הפינצטה האופטית נעשתה כלי שגרתי בביולוגיה, ועבודתו הייתה הבסיס לקירור וללכידה של אטומים בידי סטיבן צ׳ו, שזיכו אותו בפרס נובל ב־1997. הוא פרש ממעבדות בל ב־1992 אחרי ארבעים שנה, עם 47 פטנטים, והמשיך לעבוד במעבדה בביתו ברמסון שבניו ג׳רזי.

הוקרה

ב־2018, בגיל תשעים ושש, קיבל מחצית מפרס נובל לפיזיקה על הפינצטה האופטית ויישומיה במערכות ביולוגיות, והמחצית האחרת הוענקה לז׳ראר מורו ולדונה סטריקלנד; עד 2019 נותר חתן הפרס המבוגר ביותר. הוא מת ברמסון ב־21 בספטמבר 2020, בגיל תשעים ושמונה, והותיר אחריו את אליין, שהכיר בקורנל ונשא לאישה ב־1954, ואת שלושת ילדיהם.