דונלד גלייזר

מוצא ושנות הנעורים

דונלד ארתור גלייזר נולד בקליבלנד שבאוהיו ב־21 בספטמבר 1926, בנם של ויליאם גלייזר, איש עסקים, ושל אשתו לנה, ששניהם הגיעו לארצות הברית בילדותם מדרום האימפריה הרוסית, משטחה של אוקראינה של היום.

עבודה וקריירה

הם עזבו, סיפר לימים, משום שהיו פוגרומים נגד יהודים, וכשזכה בפרס נובל תיארה אותו סוכנות הידיעות היהודית JTA כמדען יהודי וכתורם קבוע למגבית היהודית המאוחדת. נגן ויולה בתזמורת הפילהרמונית של קליבלנד, סיים ב־1946 לימודי פיזיקה ומתמטיקה בבית הספר קייס למדעים שימושיים, ואחר כך חקר קרניים קוסמיות אצל קרל אנדרסון בקאלטק. ב־1949 החל ללמד באוניברסיטת מישיגן, וב־1952, בחיפוש אחר דרך מהירה יותר לתעד חלקיקים קצרי חיים, בנה את תא הבועות הראשון, כלי קטן של אתר מחומם־יתר שבו חלקיק טעון משאיר שובל של בועות שאפשר לצלם.

הסיפור הנפוץ שלפיו הרעיון עלה בו מול כוס בירה היה, לדבריו, שגוי לחלוטין; עם עמיתים בשיקגו הראה אחר כך שגם מימן נוזלי יתאים, ותאים כאלה אפשרו לפיזיקאים לראות מה קורה לאלומות של המאיצים.

הוקרה

ב־1959 עבר לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וב־1960, בגיל שלושים וארבע, קיבל לבדו את פרס נובל לפיזיקה, על המצאת תא הבועות. מ־1962 פנה לביולוגיה מולקולרית, והראה עם תלמידיו כיצד מוטציות מסוימות הופכות תאים לרגישים כל כך לאור על־סגול עד שהם עלולים להפוך לסרטניים, אותו פגם שעומד מאחורי המחלה האנושית קסרודרמה פיגמנטוזום. ב־1971 ייסד עם שני חברים את סטוס, חברת הביוטכנולוגיה הראשונה, ובהמשך עבר לנוירוביולוגיה, ובנה מודלים ממוחשבים של הראייה האנושית כדי לחקור כיצד אנו תופסים תנועה ועומק. הוא מת בשנתו בביתו שבברקלי, קליפורניה, ב־28 בפברואר 2013, בגיל שמונים ושש.