Raïssa Maritain

מוצא ושנות הנעורים

רַאיסה אומנסוף נולדה ברוסטוב על הדון ב-12 בספטמבר 1883 למשפחה יהודית רוסית שומרת מצוות, בתם של איליה ואיסיה אומנסוף, וגדלה בבית של תפילה ולימוד עד שהיגרה המשפחה לצרפת ב-1893 כדי להימלט מן ההגבלות ומן הפוגרומים של האימפריה הרוסית.

עבודה וקריירה

היא נכנסה לסורבון בגיל שש-עשרה, מן הנשים הבודדות שם, ופגשה את ז'אק מריטן במחאת סטודנטים על גורלם של סוציאליסטים רוסים; שניהם, שלא יכלו לשאת פילוסופיה שצמצמה את העולם לחומר ושללה את האפשרות להכיר את האמת, כרתו בגן הצמחים ברית לתת לעצמם שנה למצוא סיבה לחיות — ולמות יחד אם לא ימצאו. הרצאותיו של אנרי ברגסון בקולז' דה פראנס נתנו להם את הארכה הראשונה, והסופר לאון בלואה את השנייה: כרטיס זה אומר בבירור שב-11 ביוני 1906 הוטבלה ראיסה לקתוליות יחד עם ז'אק ועם אחותה ורה, ובלואה היה הסנדק, ושהיא נשארה קתולית ומתבוננת עד סוף חייה.

היא מעולם לא התכחשה למוצאה. ב„הידידויות הגדולות”, ספר זיכרונות שכתבה בגלות בניו יורק בימי המלחמה, העלתה את ילדותה היהודית ברוך והגנה על יהודי אירופה בעצם ימי השואה, בעוד ז'אק מריטן נעשה מן ההוגים הקתולים הבודדים של התקופה שגינו את האנטישמיות ככפירה — עמדה שנוכחותה ועדותה של אשתו עיצבו. היא תרגמה, כתבה שירה, פרסמה מחקר על שאגאל וספר על ההתבוננות, וביתם במדון היה מקום המפגש של דור שלם של אינטלקטואלים קתולים צרפתים. היא מתה בפריז ב-4 בנובמבר 1960.