מישל דבורה

מוצא ושנות הנעורים

מישל אנרי דבורה נולד בפריז ב־5 במרץ 1953 והוכשר תחילה כמהנדס, בוגר בית הספר הלאומי העליון לטלקומוניקציה ב־1975, לפני שפנה לפיזיקה באוניברסיטת אורסה. בראיון לתיעוד היסטוריה בעל פה שהוקלט ב־2021 סיפר שהוריו היו ממוצא יהודי, אף שלא היו דתיים. הוא קיבל את הדוקטורט ב־1982 על מחקר שערך במרכז סקלה של הנציבות הצרפתית לאנרגיה אטומית, ואז בילה שנתיים, מ־1982 עד 1984, כחוקר בתר־דוקטורט במעבדתו של ג'ון קלארק באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

עבודה וקריירה

שם, ב־1984 וב־1985, עם קלארק ועם ג'ון מרטיניס, אז סטודנט לתואר שלישי, בנה מעגל של מוליכי־על המופרדים בשכבה מבודדת דקה, והראה שמערכת זו, גדולה דיה כדי להחזיק אותה ביד, עוברת מחסום במנהור ובולעת או פולטת אנרגיה רק במנות קבועות. עם שובו לצרפת ייסד בסקלה, עם דניאל אסטב וכריסטיאן אורבינה, את קבוצת הקוונטרוניקה, שהמציאה משאבת אלקטרונים, צפתה ישירות במטען של זוגות קופר ובנתה ביט קוונטי על־מוליך, הקוונטרוניום. ב־2002 הצטרף לאוניברסיטת ייל, ושם, עם רוברט שלקופף וסטיבן גירווין, סייע לפתח את הטרנסמון, קיוביט על־מוליך שנמצא כיום בשימוש נרחב, וב־2009 היה חלוץ הפלוקסוניום; מ־2007 החזיק גם בקתדרה לפיזיקה מזוסקופית בקולז' דה פראנס.

ב־2023 מונה למדען הראשי לחומרה קוונטית ב־Google Quantum AI, וב־2024 עבר מייל למשרת פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה.

הוקרה

ב־2025 חלק את פרס נובל לפיזיקה עם ג'ון קלארק וג'ון מרטיניס, ״על גילוי המנהור הקוונטי המקרוסקופי וקוונטיזציית האנרגיה במעגל חשמלי״, עבודה שלדברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים פותחת את הדרך למחשבים, להצפנה ולחיישנים קוונטיים.