קרל פון פריש

מוצא ושנות הנעורים

קרל ריטר פון פריש נולד בווינה ב-20 בנובמבר 1886, הצעיר מארבעת בניו של המנתח והאורולוג אנטון פון פריש ושל מארי אקסנר; ארבעתם נעשו פרופסורים באוניברסיטה, וקרל היה ממוצא יהודי חלקי. הוא למד באוניברסיטת וינה אצל הנס לאו פשיברם ובמינכן אצל ריכרד פון הרטוויג, עבר מן הרפואה אל מדעי הטבע, וסיים דוקטורט ב-1910.

עבודה וקריירה

המשטר הנאצי התעניין בו שלא לטובה, בין השאר משום שהעסיק עוזרים יהודים, רבות מהן נשים; בסופו של דבר נדחק לפרישה, וההחלטה בוטלה רק משום שמחקרו על מחלת הנוזמה היה חשוב לדבורים שמהן תלויים יבולי הארץ. הוא שב למכון במינכן ב-1950 אחרי ארבע שנים בגראץ, ופרש ב-1958. נושאו היה מה דבורה קולטת ומה היא יודעת לומר לחברתה. באילופן על כרטיסים צבעוניים הראה שהדבורים רואות צבע, בטווח שנסוג מן האדום והלאה אל האולטרה-סגול, כך שפרחים הנראים לנו באותו צהוב נגלים להן שונים ומנומרים.

הוא הראה שהן קוראות את קיטוב האור בקטע של שמים כחולים, שאינו נראה לנו, וכך שומרות על כיוונן ועל שעת היום. ואת ריקוד הכשכוש פענח: ריצתה של הלקטנית בשובה מורה לכוורת את כיוון המזון ביחס לשמש, ומשך הריצה אומר את המרחק. התיאור משנת 1927 היה שנוי במחלוקת שנים רבות עד שאושר. הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה לשנת 1973 עם קונרד לורנץ וניקולאס טינברגן, ומת במינכן ב-12 ביוני 1982.