ג'יימס רותמן

מוצא ושנות הנעורים

ג'יימס אדוארד רוטמן נולד בהייברהיל שבמסצ'וסטס ב-3 בנובמבר 1950, הבכור מבין שלושת בניהם של מרטין רוטמן, רופא ילדים בעיירה קטנה שחלם פעם על מחקר, ושל גלוריה הרטניק, שניהלה את הבית ואת המרפאה של בעלה. הוא יהודי, כפי שכתבו הטיימס אוף ישראל והשבועון היהודי של צפון קליפורניה עם ההכרזה על פרס הנובל שלו, והוא גדל כשהוא מסייע לאביו, מתלווה אליו לביקורי בית בלילה ומודד את האלקטרוקרדיוגרמות של מטופליו. כנער שיגר טילים זעירים, סיים את בית הספר פומפרט שנה לפני הזמן ונכנס לייל ב-1967 נחוש ללמוד פיזיקה תאורטית, אבל אביו דחק בו לנסות את הביולוגיה, והוא סיים תואר בפיזיקה ב-1971 כשהוא כבר עוסק בממברנות.

עבודה וקריירה

בבית הספר לרפואה של הרווארד, שאליו נכנס ב-1971, שיעור בהיסטולוגיה על מסלול ההפרשה הותיר אותו שואל כיצד תאים יוצרים בועיות וכיצד כל בועית יודעת לאן ללכת, ושם קיבל ב-1976 דוקטורט בכימיה ביולוגית. לאחר השתלמות בתר-דוקטורט ב-MIT פתח מעבדה משלו בסטנפורד ב-1978, וב-1984 תיאר צוותו בשלושה מאמרים את הובלת החלבונים בין ערימות מערכת גולג'י במבחנה, מה שאפשר לו להתחקות אחר חלבוני המנגנון. הם זיהו את החלבונים NSF ו-SNAP, וב-1993 את הקולטנים שלהם, חלבוני ה-SNARE, היושבים על הבועית ועל ממברנת המטרה ונקשרים רק בצירופים מסוימים, כמו שני צדי רוכסן, כך שכל מטען מגיע ליעדו.

הוא עבר לפרינסטון ב-1988, למרכז ממוריאל סלואן קטרינג בניו יורק ב-1991 ולקולומביה ב-2004, ושב לייל ב-2008 כדי לעמוד בראש המחלקה לביולוגיה של התא.

הוקרה

ב-2002 חלק את פרס לסקר למחקר בסיסי עם רנדי שקמן, וב-2013 את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם שקמן ותומס זידהוף, על תגליותיהם בדבר המנגנון המווסת את תעבורת הבועיות, מערכת הובלה מרכזית בתאינו.