ג'יימס פרנק

מוצא ושנות הנעורים

ג׳יימס פרנק נולד בהמבורג ב־26 באוגוסט 1882, הילד השני של יעקב פרנק, בנקאי, ושל רבקה נחום דרוקר, ולמד בגימנסיית וילהלם שבעיר. הוא נולד למשפחה יהודית, לאב אדוק ולאם שבאה ממשפחת רבנים, ואף שהוא עצמו לא היה דתי, נשאר גאה במורשתו היהודית. בהיידלברג פגש את מקס בורן, שהיה לחברו לכל החיים, ואת הדוקטורט בפיזיקה קיבל בברלין ב־1906, בהדרכת אמיל ורבורג.

עבודה וקריירה

ב־1914, בברלין, הראו הוא וגוסטב הרץ שאלקטרונים הפוגעים באטומי כספית מאבדים אנרגיה רק במנות קבועות, אחת התמיכות הניסוייות הראשונות במודל האטום של נילס בוהר. מ־1920 עמד בראש המכון השני לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת גטינגן, שהוא ובורן הפכו לאחד ממרכזי הפיזיקה הגדולים עד 1933, ועבודתו על מולקולות הולידה את עקרון פרנק–קונדון. הוא והרץ חלקו את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1925, שהוענק בדצמבר 1926, על גילוי החוקים השולטים בפגיעת אלקטרון באטום.

ב־17 באפריל 1933, אף שהיה פטור כחייל משוחרר של מלחמת העולם הראשונה, התפטר במחאה על החוק שגירש את עובדי המדינה היהודים, האקדמאי הראשון שעשה זאת, ועזר למדענים יהודים שפוטרו למצוא משרות בחו״ל לפני שעזב את גרמניה בנובמבר. אחרי שנה אצל בוהר בקופנהגן ושלוש שנים באוניברסיטת ג׳ונס הופקינס עבר ב־1938 לשיקגו, שם פנה לחקר הפוטוסינתזה, ניהל את המחלקה לכימיה של המעבדה המטלורגית ועמד בראש הוועדה שהדוח שלה מ־11 ביוני 1945 קרא שלא להשתמש בפצצת האטום נגד ערים יפניות בלי אזהרה מוקדמת.

השנים האחרונות

הוא מת מהתקף לב ב־21 במאי 1964 בעת ביקור בגטינגן, שהעניקה לו אזרחות כבוד, וב־1967 קראה אוניברסיטת שיקגו על שמו את מכון ג׳יימס פרנק.