אדולף פון באייר

מוצא ושנות הנעורים

אדולף פון בייר נולד בברלין ב-31 באוקטובר 1835, בנו של הגאודט יוהאן יאקוב בייר ושל אויגני היציג, שבאה ממשפחת איציג, אחת המשפחות היהודיות הגדולות של ברלין, והמירה דתה לנצרות לפני נישואיה; הוא גדל כלותרני, וקו האם הזה הוא הדרך שבה הוא מופיע כאן.

עבודה וקריירה

בגיל תשע החל בניסויים כימיים, בגיל שתים עשרה ייצר תרכובת לא מוכרת של נחושת ונתרן, וביום הולדתו השלושה עשר קנה גוש אינדיגו בשווי שני טאלרים כדי לצבוע בו — מפעל חייו, שנבחר בטרם סיים בית ספר. הוא למד בברלין ואחר כך בהיידלברג, שם הסתכסך עם בונזן ונקשר תחת זאת לאוגוסט קקולה, וקיבל דוקטורט בברלין ב-1858. הוא לימד בברלין ובשטרסבורג, וב-1875 ירש את מקומו של יוסטוס פון ליביג במינכן, שם נשאר ארבעים שנה. האינדיגו היה אז צמח, מגודל על מאות אלפי דונמים ומשונע מהודו: בייר קבע את מבנהו וב-1880 השיג את הסינתזה הראשונה, שאפשרה לייצרו במפעל.

הוא גילה גם את צבעי הפתלאין, תיאר ב-1864 את החומצה הברביטורית — אבי כל הברביטורטים מאז — ופיתח את שמות התרכובות הטבעתיות, שבהרחבה הן עדיין חלק מן המערכת הבין-לאומית. מלך בוואריה העניק לו אצולה ביום הולדתו החמישים, ומכאן ה“פון”, והוא קיבל את פרס נובל לכימיה לשנת 1905. הוא מת בשטרנברג ב-20 באוגוסט 1917.