יצחק רבין

מוצא ושנות הנעורים

יצחק רבין נולד בבית החולים שערי צדק בירושלים, אז תחת המנדט הבריטי, ב־1 במרץ 1922, וגדל בתל אביב. מרכז יצחק רבין מתאר אותו כצבר, יהודי ישראלי יליד הארץ: הוריו, נחמיה ורוזה רבין, היו חלוצים יהודים של העלייה השלישית, רוזה הייתה בת לרב, והוא עצמו החזיק בתפיסה חילונית ולאומית של זהותו היהודית. הוא סיים בהצטיינות את בית הספר החקלאי כדורי, הצטרף לפלמ״ח, כוח העילית של ההגנה, ובמלחמת 1948 פיקד על חטיבת הראל בחזית ירושלים.

עבודה וקריירה

הוא שירת עשרים ושבע שנים במדים, עמד בראש פיקוד הצפון ואחר כך, מ־1964 עד 1968, בראש המטה הכללי, כך שהיה הרמטכ״ל כאשר ישראל ניצחה במלחמת ששת הימים ב־1967. בשנים 1968 עד 1973 היה שגריר בארצות הברית, וביוני 1974 נעשה לראש הממשלה הראשון שנולד בארץ, חתם ב־1975 על הסכם ביניים עם מצרים, וב־1976 הורה על מבצע אנטבה לחילוץ נוסעי מטוס אייר פראנס החטוף. בשנים 1984 עד 1990 היה שר הביטחון, בפברואר 1992 ניצח בפריימריז הארציים הראשונים של מפלגת העבודה ובבחירות הכלליות ביוני, וביולי 1992 חזר לכהן כראש הממשלה.

ב־13 בספטמבר 1993 חתם בוושינגטון עם יאסר ערפאת על הצהרת העקרונות שגובשה בחשאי באוסלו, וב־26 באוקטובר 1994 חתם עם המלך חוסיין על הסכם השלום בין ישראל לירדן.

הוקרה

פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק לו במשותף עם שר החוץ שלו שמעון פרס ועם המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת, על מאמציהם ליצור שלום במזרח התיכון. ב־4 בנובמבר 1995 נרצח כשיצא מעצרת שלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, כיום כיכר רבין, והוא נקבר בהר הרצל בירושלים.