מנחם בגין

מוצא ושנות הנעורים

מנחם בגין נולד בבריסק, ברסט־ליטובסק שבאימפריה הרוסית, ב־16 באוגוסט 1913, הצעיר בילדיהם של זאב־דב והסיה בגין. אביו היה מזכיר הקהילה היהודית בעיר, הוא נקרא מנחם משום שנולד בשבת נחמו, וכתלמיד נאבק על זהותו היהודית וסירב לכתוב מבחנים בשבת גם כשנענש על כך. ב־1935 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת ורשה, והתקדם בבית״ר, תנועת הנוער הציונית של זאב ז׳בוטינסקי, עד שעמד בראשה בפולין ב־1939.

עבודה וקריירה

בספטמבר 1940 נעצר בווילנה בידי המשטרה החשאית הסובייטית ונידון לשמונה שנים במחנות פצ׳ורה, ב־1941 שוחרר כאזרח פולני, וב־1942 הגיע לארץ ישראל המנדטורית עם הצבא הפולני של הגנרל אנדרס, בעוד הוריו ואחיו הרצל נרצחו בידי הגרמנים. בדצמבר 1943 קיבל את הפיקוד על האצ״ל, שנאבק במחתרת בשלטון הבריטי, ולאחר הקמת מדינת ישראל ב־1948 ייסד את תנועת החרות וכיהן בכנסת מאז הבחירות הראשונות. אחרי שמונה מערכות בחירות באופוזיציה הוביל את הליכוד לניצחון ב־17 במאי 1977 והיה לראש הממשלה השישי של ישראל; החלטתו הראשונה בתפקיד הייתה לקלוט שישים ושישה פליטים מווייטנאם שנאספו בידי אונייה ישראלית.

בנובמבר 1977 קיבל את פני אנואר סאדאת בישראל, ניהל עמו ועם ג׳ימי קרטר משא ומתן בקמפ דייוויד בין 5 ל־17 בספטמבר 1978, וב־26 במרץ 1979 חתם על חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאת הבית הלבן.

הוקרה

פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק לו ולסאדאת במשותף על שניהלו יחד משא ומתן לשלום בין מצרים לישראל ב־1978, ואת כספי הפרס תרם לקרן מלגות על שם אשתו עליזה.

השנים האחרונות

הוא התפטר ב־1983, שנה אחרי מותה, ונפטר בתל אביב ב־9 במרץ 1992; לפי בקשתו נערכה לו הלוויה יהודית פשוטה והוא נקבר לצדה בהר הזיתים.