סידני ברנר

מוצא ושנות הנעורים

סידני ברנר נולד ב־13 בינואר 1927 בג׳רמיסטון שבדרום אפריקה, וביתו הראשון היה בחדרים שמאחורי סדנת תיקון הנעליים של אביו. הוריו היו מהגרים יהודים ממזרח אירופה, אביו הגיע מליטא ב־1910 ואמו מלטביה ב־1922, ואביו, שמעולם לא למד קרוא וכתוב, דיבר אנגלית, יידיש, רוסית, אפריקאנס וזולו.

עבודה וקריירה

מלגה של מועצת העיר הביאה אותו בגיל חמש עשרה, ב־1942, לאוניברסיטת ויטווטרסראנד ביוהנסבורג, ושם נמשך למחקר על תאים ועל גנטיקה לפני שקיבל את תאריו ברפואה ב־1951. ב־1952 נסע לאוקספורד לדוקטורט בכימיה פיזיקלית, ובאפריל 1953 נסע במכונית לקיימברידג׳ כדי לראות את מודל ה־DNA שפרנסיס קריק וג׳יימס ווטסון בנו זה עתה. בדצמבר 1956 הצטרף ליחידה של המועצה למחקר רפואי בקיימברידג׳, חלק משרד עם קריק במשך עשרים שנה, וב־1960 וב־1961 סייע להוכיח את קיומו של ה־RNA השליח ולהראות שהקוד הגנטי נקרא בשלשות.

בראשית שנות השישים חיפש בעל חיים פשוט שבו יוכל לחקור כיצד גנים בונים גוף ומערכת עצבים, ובחר בתולעת הנימית השקופה Caenorhabditis elegans. מאמרו מ־1974 הראה כיצד ניתן לעורר מוטציות בתולעת ולקשר אותן לגנים מסוימים ולהשפעות על ההתפתחות, והוא היה היסוד שעליו בנו לאחר מכן ג׳ון סלסטון ורוברט הורוויץ. הוא עמד בראש המעבדה לביולוגיה מולקולרית בקיימברידג׳ מ־1979 עד 1986, וב־1995 ייסד את המכון למדעים מולקולריים בברקלי.

הוקרה

ב־2002 חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם רוברט הורוויץ וג׳ון סלסטון, ״על תגליותיהם בדבר הבקרה הגנטית על התפתחות איברים ועל מוות תאי מתוכנת״. הוא היה נשוי למיי קוביץ מ־1952 ועד מותה ב־2010, ומת ב־5 באפריל 2019, בגיל 92, בסינגפור, שבה סייע במשך שנים רבות לבנות את המחקר הביו-רפואי.