שמואל יוסף עגנון

מוצא ושנות הנעורים

שמואל יוסף הלוי צ'צ'קס נולד בבוצ'אץ' שבגליציה האוסטרית ב־8 באוגוסט 1887, למשפחה יהודית פולנית של סוחרים, רבנים ולמדנים; לימים נקב כתאריך הולדתו את תשעה באב 1888, התאריך שרושמת קרן נובל.

עבודה וקריירה

בבית דיברו יידיש; את התנ״ך והתלמוד למד באופן סדור עד גיל תשע, ומאביו למד את הרמב״ם ותורת החסידות, ומאמו את הספרות הגרמנית. כבר בנעוריו פרסם בעברית וביידיש, וביפו, בימי העלייה השנייה, ראה אור ב־1908 סיפורו עגונות בחתימה עגנון, שהפכה לימים לשם משפחתו הרשמי. אחר כך שהה בגרמניה עד 1924, קרוב למרטין בובר ולגרשם שלום, כשזלמן שוקן פטרונו, וב־1920 נשא לאשה את אסתר מרקס. ב־6 ביוני 1924 השמידה שריפה בביתו בבאד הומבורג את כתבי היד שלו וכארבעת אלפים ספרים עבריים, ובתוך חודשים השתקע לצמיתות בירושלים, ושם חזר לחיים יהודיים של שמירת מצוות.

הוצאת הספרים החדשה של שוקן הוציאה ב־1931 את כל סיפוריו, ובהם הכנסת כלה; אורח נטה ללון, ב־1939, ותמול שלשום, ב־1945, נמנים עם יצירותיו הגדולות ביותר.

הוקרה

פעמיים זכה בפרס ביאליק, ב־1934 וב־1950, ובפרס ישראל, ב־1954 וב־1958, ואחרי השואה כינס את אגדות הקהילה היהודית החרבה של בוצ'אץ' בספר עיר ומלואה. ב־1966 חלק את פרס נובל לספרות עם המשוררת נלי זקס, על אמנות הסיפור הייחודית לו לעומק, שמוטיביה שאובים מחיי העם היהודי, ובשטוקהולם אמר שאף שנולד באחת מערי הגולה, תמיד ראה את עצמו כמי שנולד בירושלים.

השנים האחרונות

הוא מת ברחובות ב־17 בפברואר 1970 ונקבר בהר הזיתים; ביתו בתלפיות הפך למוזיאון, ודיוקנו הופיע על שטר החמישים שקלים מ־1985 עד 2014.