מרטון מילר

מוצא ושנות הנעורים

מרטון הווארד מילר נולד בבוסטון ב־16 במאי 1923, בנם היחיד של ג׳ואל מילר, עורך דין ובוגר אוניברסיטת הרווארד, ושל סילביה מילר. ויקיפדיה האנגלית, בהסתמך על האנציקלופדיה להיסטוריה של יהדות אמריקה, מתארת את הוריו כיהודים, ואילו האוטוביוגרפיה שכתב לקרן נובל אינה מזכירה דת. מבית הספר הלטיני של בוסטון עבר להרווארד, שם ישב רוברט סולו באותה קבוצה של קורס המבוא לכלכלה, וסיים את לימודיו ב־1943 אחרי שלוש שנים בלבד.

עבודה וקריירה

בשנות המלחמה עבד ככלכלן במחלקה לחקר המיסוי של משרד האוצר ואחר כך במועצת הפדרל ריזרב, וב־1949 הלך לג׳ונס הופקינס ללמוד אצל פריץ מכלופ, ושם קיבל את הדוקטורט ב־1952. אחרי שנה בבית הספר לכלכלה של לונדון הצטרף למכון הטכנולוגי קרנגי, ושם פרסם עם פרנקו מודיליאני ב־1958 את הראשון במאמריהם המשותפים, The Cost of Capital, Corporation Finance and the Theory of Investment. משפטיהם הראו כי בהנחות מפושטות לא היחס בין חוב להון עצמי ולא מדיניות הדיבידנד משנים את ערך השוק של חברה, כך שכל השפעה כזאת חייבת לנבוע ממסים או מפגמים מזוהים אחרים בשוק, ואותם ניתח מילר במשך עשרות שנים.

ב־1961 עבר לבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו, נשאר בו עד סוף דרכו, וב־1972 כתב את The Theory of Finance עם יוג׳ין פאמה, הדוקטורנט הראשון שלו שם.

הוקרה

פרס נובל לכלכלה לשנת 1990, שחולק עם הארי מרקוביץ וויליאם שארפ ״על עבודתם החלוצית בתאוריה של הכלכלה הפיננסית״, הוענק לו על תרומותיו היסודיות לתאוריה של המימון התאגידי.

השנים האחרונות

הוא כיהן כדירקטור ציבורי בבורסת הסחורות של שיקגו ובבורסה המרקנטילית של שיקגו, המשיך ללמד אחרי פרישתו ב־1993, ומת בביתו בשיקגו ב־3 ביוני 2000.