Léon Werth

מוצא ושנות הנעורים

לאון וורת נולד ברמירמון שבוז'ים ב-17 בפברואר 1878 למשפחה יהודית מן הבורגנות הזעירה המקומית: אביו אלבר וורת היה סוחר בדים מאותה קהילה יהודית, ואילו אמו סופי באה מן האצולה הזעירה של פיקרדי ולא הייתה יהודייה.

עבודה וקריירה

תלמיד מלגה מבריק, ויתר על „אקול נורמאל” שאת משמעתה סירב לקבל, נעשה בפריז מזכירו של אוקטב מירבו ואחר כך מבקר וסופר בזכות עצמו: „הבית הלבן” (1913), שמירבו אמר עליו שהוא ראוי לפרס גונקור, „קלאוול החייל” (1919), מן הרומנים הצרפתיים הראשונים המתארים את מלחמת 1914 מתוך השורות ונגדה, וספרים על בונאר, ואן גוך ומאטיס בעת שציורם עוד היה שנוי במחלוקת. אנרכיסט בטבעו, אנטי-קולוניאליסט — ספרו „קוכינסין” מ-1926 הוא גינוי נדיר לשלטון הצרפתי בהודו-סין — הוא היה עוין לכל המפלגות.

ב-1931 פגש את אנטואן דה סנט-אכזופרי, צעיר ממנו בעשרים ושתיים שנה, והשניים נעשו ידידים קרובים. כרטיס זה אומר בבירור מה הפך את חייו ב-1940: חוקי הגזע של וישי עשו אותו, כיהודי, לאדם נרדף, והוא בילה את המלחמה במסתור בז'ורה, בסן-אמור, בעוד אשתו סוזן נשארה בפריז. קודם לכן כתב את „33 ימים”, תיאור המנוסה הגדולה של יוני 1940 בדרכי צרפת; סנט-אכזופרי לקח את כתב היד לניו יורק, כתב לו הקדמה ולא הצליח להוציאו לאור, והטקסט אבד עד 1992.

מניו יורק כתב לו סנט-אכזופרי את „מכתב לבן ערובה” והקדיש לו את „הנסיך הקטן” — „ללאון וורת כשהיה ילד קטן” — ההקדשה המפורסמת ביותר בספרות הצרפתית, שנכתבה עבור ידיד המסתתר מפני משטרת ארצו שלו. וורת שרד, כתב את „עדות”, יומן המלחמה שלו, ומת בפריז ב-13 בדצמבר 1955.