ג'ון ר. ויין

מוצא ושנות הנעורים

ג'ון ויין נולד ב-29 במרץ 1927 בטארדביג' שבווסטרשייר, הצעיר בשלושה ילדים, וגדל בפרברי ברמינגהם. אביו, מוריס ויין, היה בנם של מהגרים יהודים מן האימפריה הרוסית; אמו פרנסס באה ממשפחת חקלאים מווסטרשייר.

עבודה וקריירה

בגיל חמש נכנס לבית הספר הכפרי ואחר כך לבית הספר קינג אדוארד באדגבסטון, ועניין מוקדם בכימיה הוביל אותו ללמוד את המקצוע באוניברסיטת ברמינגהם ב-1944 — מקצוע שעד מהרה לא חיבב, אף שאהב את הניסוי עצמו. המוצא בא כשהתבקש הפרופסור שלו לשלוח סטודנט לאוקספורד ללמוד פרמקולוגיה; ויין תפס את המקום, מצא אצל הרולד ברן את ההתלהבות שהכימיה לא נתנה לו, וסיים שם דוקטורט ב-1953. אחרי תקופה בייל שב לאוניברסיטת לונדון, נשאר בה שמונה עשרה שנים ומונה ב-1966 לפרופסור לפרמקולוגיה ניסויית בקולג' המלכותי לכירורגים.

האספירין היה בשימוש שבעים שנה בלי שידע איש כיצד הוא פועל. תשובתו של ויין, שפורסמה עם פריסילה פייפר ב-1971, הייתה שהוא חוסם את האנזים המייצר פרוסטגלנדינים — מולקולות האיתות המקומיות שמאחורי הכאב, החום והדלקת — ומנגנון יחיד זה הסביר בבת אחת גם את תועלת התרופה וגם את נזקה לקיבה, ופתח את הדרך למשפחת נוגדי הדלקת המודרנית כולה ולאספירין היומי במינון נמוך למען הלב.

השנים האחרונות

הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1982 עם סונה ברגסטרם ובנגט סמואלסון, הוענק לו תואר אביר ב-1984, ייסד את מכון המחקר ויליאם הארווי ב-1985, ומת בקנט ב-19 בנובמבר 2004.