Israel Belkind

מוצא ושנות הנעורים

ישראל בלקינד נולד ב-11 בינואר 1861 בלוהויסק, ליד מינסק, באימפריה הרוסית, בנו של מאיר בלקינד, מורה יהודי משכיל, וגדל במשפחה שתיתן ליישוב היהודי בארץ ישראל כמה ממייסדיו — יהודי מלידה ובכל כיוון חייו, מה שכרטיס זה אינו צריך להוכיח.

עבודה וקריירה

סטודנט באוניברסיטת חרקוב כשהפוגרומים של 1881 שטפו את דרום רוסיה, הוא כינס בחדרו, בינואר 1882, את קבוצת הסטודנטים שקראו לעצמם ביל"ו, ראשי התיבות של הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה", ושהחליטו שהתשובה לפוגרומים אינה הגירה לאמריקה אלא שיבה לארץ ישראל: התנועה המאורגנת הראשונה של חלוצים ציונים, עשרים שנה לפני הקונגרס של הרצל וחמש-עשרה שנה לפני שהמילה ציונות הייתה קיימת. הוא הוביל את ארבעה-עשר הראשונים שבהם ליפו ביולי 1882, עבד כפועל במקווה ישראל ובראשון לציון, ורב עם פקידות רוטשילד שבאה לנהל את המושבות; ב-1885, ליום השנה השלישי של ראשון לציון, עיצבו הוא ופאני אברמוביץ' את הדגל הכחול-לבן עם מגן הדוד שהיה לדגל התנועה הציונית וב-1948 לדגל מדינת ישראל.

ייעודו השני היה בית הספר: הוא לימד עברית ביפו, ייסד ב-1889 את בית הספר "קריית ספר", הראשון בארץ שלימד את כל המקצועות בעברית, וב-1904 הביא לארץ את יתומי פוגרום קישינב וייסד למענם בית ספר חקלאי בשפיה.

השנים האחרונות

הוא כתב על הגאוגרפיה ועל ערביי הארץ, שאותם האמין לצאצאי היהודים הקדמונים, ומת בברלין ב-1929, לשם נסע לטיפול רפואי; הוא קבור בראשון לציון.