Ravina I

מוצא ושנות הנעורים

רבינא, יהודי ואמורא בבלי מן הדורות השישי והשביעי, פעל בסורא ובמתא מחסיא בשלהי המאה הרביעית ובראשית החמישית ומת סביב 422.

עבודה וקריירה

התלמוד מזכיר אותו יחד עם רב אשי, שיש לו כרטיס משלו באתר זה, במשפט שבו הוא חותם את סיפורו על עצמו: „רב אשי ורבינא — סוף הוראה”, הנקודה שבה נאסף הדיון הארוך של האמוראים, נופה וסודר בסדר שהיה לתלמוד הבבלי. כרטיס זה אומר בבירור מה פירוש הדבר ומה אין פירושו. התלמוד לא נכתב בידי שני אנשים אל שולחן; הוא צמח לאורך דורות של ויכוח שבעל פה בישיבות וקיבל את צורתו במאה שנים של עבודת עריכה בידיים רבות, והמקורות העתיקים עצמם מבחינים בין שני אנשים ששמם רבינא: הבכור, שפעל עם רב אשי, ובן אחיינו רבינא בר הונא, שמת סביב 500 ושהמסורת מייחסת לו את העריכה הסופית.

מי מהם עשה מה — היסטוריונים חלוקים, וכרטיס זה אינו מתיימר להכריע. מה שוודאי הוא ההישג: שני מיליון וחצי מילים בעברית ובארמית, ובהן ההיגיון ההלכתי, המחלוקות, הסיפורים, הרפואה, האסטרונומיה והפולקלור של ישיבות בבל, ערוכים כפירוש למשנה ושומרים את דעת המיעוט לצד דעת הרוב. זה היה הספר שעליו התארגנו החיים היהודיים חמש-עשרה מאות שנה, בכל ארצות הגולה, והסיבה שעם מפוזר שמר על תורה אחת. פסקיו של רבינא עצמו מופיעים בו לכל אורכו, פעמים רבות בדיאלוג עם רב אשי.