Piotr Chafirov

מוצא ושנות הנעורים

פיוטר שפירוב נולד בסמולנסק ב-1669, בנו של פאבל פיליפוביץ' שפירוב, יהודי פולני שהוטבל עם כל משפחתו, עבד כמתרגם במשרד החוץ הרוסי וזכה לאצולה בימי הצאר פיודור השלישי; המוצא היהודי עומד אפוא בדרגת האב, וכרטיס זה אומר בבירור שפיוטר עצמו גדל באמונה האורתודוקסית ושאויביו השתמשו בייחוסו נגדו כל חייו.

עבודה וקריירה

הוא החל כפקיד בחנות במוסקבה, נכנס ל„פוסולסקי פריקז”, מחלקת החוץ, כמתרגם בעקבות אביו, ופיוטר הגדול שם לב אליו ולקח אותו לאירופה ב„שגרירות הגדולה” של 1697. הוא עלה עד לתפקיד סגן הקנצלר ולניהול בפועל של הדיפלומטיה הרוסית, וביולי 1711, כשצבאו של פיוטר הוקף על נהר פרוט בכוח עות'מאני גדול לאין שיעור והצאר עמד להישבות, עבר שפירוב אל המחנה הטורקי וניהל את המשא ומתן על ההסכם שאפשר לצבא לסגת תמורת החזרת אזוב; אחר כך נשאר ארבע שנים בקושטא כבן ערובה לקיומו.

הוא ניהל משא ומתן עם פרוסיה, דנמרק, פולין וצרפת, נעשה ברון ויועץ פרטי, וב-1717 פרסם את „דיון בעילות מלחמת שוודיה”, החיבור הרוסי הראשון במשפט הבין-לאומי, שהצדיק את מלחמתו של פיוטר בלשון המשפט האירופי. כרטיס זה מציין גם את ההמשך: ב-1723, אחרי שחסד הצאר התהפך במריבה עם הנסיך מנשיקוב, הועמד לדין על שחיתות, וייחוסו היהודי, שהואשם בהסתרתו, הועלה במשפט; נידון למוות, הובא אל גרדום הכריתה, וזכה לחנינה על הבמה ואחר כך הוגלה. משהוחזר אחרי מות פיוטר, שירת את הקיסריות שאחריו כשגריר ושוב כסנאטור, ומת בסנקט פטרבורג ב-1 במרץ 1739.