Ludwig Minkus

מוצא ושנות הנעורים

לודוויג מינקוס נולד בווינה ב-23 במרץ 1826 לתאודור יוהאן מינקוס מגרוס-מזריטש שבמורביה ולמריה פרנציסקה היימן מפשט; שני ההורים היו יהודים, ולפי מחקרו של רוברט איגנטיוס לטלייה המירו את דתם לקתוליות זמן קצר לפני נישואיהם — שנערכו למחרת ההמרה — ולפני שהתיישבו בווינה, כך שלודוויג הוטבל בלידתו. כרטיס זה אומר זאת בבירור: ייחוסו יהודי משני הצדדים, בדרגת ההורים, והוא עצמו גדל קתולי.

עבודה וקריירה

ילד פלא בכינור, ניגן בפומבי בגיל שמונה וניצח בגיל עשרים; ב-1853 יצא לרוסיה כמנצח תזמורת הצמיתים של הנסיך יוסופוב, ונשאר שם יותר משלושים שנה. כינור ראשון ואחר כך מנצח בבולשוי במוסקבה, מורה לכינור בקונסרבטוריון של מוסקבה תחת ניקולאי רובינשטיין, מונה ב-1872 למלחין הרשמי של מוזיקת בלט בתיאטראות הקיסריים של סנקט פטרבורג — משרה שנוצרה עבורו ובוטלה אחריו. בעבודה יומיומית עם הכוריאוגרף מריוס פטיפה כתב את הפרטיטורות שעליהן נבנה הבלט הקלאסי: „דון קיחוטה” ב-1869, „לה בייאדר” ב-1877 עם „ממלכת הצללים”, הפא הגדול של „פאקיטה”, „לה קמרגו”, „הפרפר” — שישה-עשר בלטים שלמים בסך הכול.

מבקרי זמנו, ומעריצי צ'ייקובסקי מאז, ראו במוזיקה הזאת שימושית בלבד; כרטיס זה מציין את הביקורת בבהירות שבה הוא מציין את התשובה: רפרטואר הרקדנים לא היה קיים בלעדיה, המקצבים נכתבו כדי שירקדו אותם ולא כדי שיאזינו להם, ו„דון קיחוטה” ו„לה בייאדר” מוצגים במקום כלשהו בעולם כמעט מדי שבוע. משרתו בוטלה ב-1886; הוא שב לווינה, שם פסקה קצבתו הרוסית עם המהפכה, ומת שם ב-7 בדצמבר 1917.