רוז'קה קורצ'אק

מוצא ושנות הנעורים

רוז'קה קורצ'אק נולדה ב־24 באפריל 1921 בביילסקו, כפר על הוויסלה שחיו בו ארבעים משפחות יהודיות, בתם של גדליה, סוחר בקר וציוני, ושל הינדה; לא היה שם בית ספר יהודי, ולכן למדה בבית הספר הפולני, ובכיתה השמינית ארגנה שביתה של התלמידים היהודים נגד דבריו האנטישמיים של המנהל.

עבודה וקריירה

אמה ושתי אחיותיה הצעירות, טייבל ורחל, נרצחו סביב 1942. היא הצטרפה להשומר הצעיר, ובגטו וילנה, ב־21 בינואר 1942, נמנתה עם מייסדי הפַאריינִיקטע פארטיזאנער אָרגאניזאציע, ארגון הפרטיזנים המאוחד, יחד עם אבא קובנר וויטקה קמפנר; היא הבריחה נשק פנימה והוציאה אנשים החוצה. היא הייתה מן הלוחמים האחרונים שיצאו מן הגטו בספטמבר 1943, ונשאה על גבה את ארכיון התנועה. היא נלחמה ביערות רודניקי ונארוץ', הגיעה לארץ ישראל ב־12 בדצמבר 1944, ובאוקטובר 1947 הצטרפה לקיבוץ עין החורש עם קובנר וקמפנר, שם היא ואבי מרלא גידלו שלושה ילדים וכיהנה פעמיים כמזכירת הקיבוץ.

היא כתבה את להבות באפר, אחד הדיווחים הראשונים על ההתנגדות היהודית החמושה מפי מי שהייתה בתוכה, וניהלה את מורשת, מכון המחקר וההוצאה לאור של השואה.

השנים האחרונות

היא סירבה עד הסוף לגרסה הנוחה של סיפורה שלה: אין בשום אופן לומר, כך עמדה על כך ב־1945 ושוב ב־1988, שכל מי שתמך במרד היה גיבור וכל מי שהתנגד לו היה פחדן, זה לא התחלק כך; היא מתה באותה שנה.