מארי גל-מאן

מוצא ושנות הנעורים

מארי גל-מאן נולד בדרום מנהטן ב-15 בספטמבר 1929 למהגרים יהודים מצֶ'רנוביץ, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית והיום באוקראינה; אביו ארתור לימד אנגלית כשפה שנייה, ואמו הייתה פאולין רייכשטיין. הוא סיים ראשון את מחזור בית הספר קולומביה גרמר בגיל ארבע עשרה, קיבל תואר בפיזיקה מייל ב-1948 ודוקטורט מ-MIT ב-1951 בהנחיית ויקטור ויסקופף, ומ-1955 ועד פרישתו ב-1993 לימד בקלטק.

עבודה וקריירה

לחלקיקים ששפכו ניסויי הקרינה הקוסמית בשנות החמישים לא היה שום סדר. גל-מאן כפה עליהם סדר פעמיים: תחילה במוזרוּת, מספר קוונטי הנשמר בכוחות החזק והאלקטרומגנטי אך לא בחלש, ואחר כך ב-1961 במיון שכינה הדרך המתומנת, על שם הנתיב הבודהיסטי, שסידר את החלקיקים באוקטטים — אותה מערכת שיובל נאמן מצא בנפרד. ב-1964 הסיקו הוא, ובנפרד ג'ורג' צוויג, את המסקנה שהתבנית חייבה: החלקיקים אינם יסודיים אלא בנויים מעצמים קטנים יותר, שגל-מאן קרא להם קוורקים על פי שורה ב”פינגנז וייק” של ג'ויס.

הוא קיבל את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969, וב-1972 סייע לייסד את הכרומודינמיקה הקוונטית, תורת הכוח הקושר את הקוורקים. הוא היה ממייסדי מכון סנטה פה ב-1984 וכתב את ”הקוורק והיגואר” לקהל הרחב. הוא מת בביתו בסנטה פה ב-24 במאי 2019.