Marcel G. Cohen de Mehrez

השם והמוצא

מרסל ז'ורז' כהן — מרסל ז'ורז' כהן דה מהרז ברישומים הצרפתיים, שמה המורכב הישן של שושלת כהן — נולד ב-30 בספטמבר 1949 באוג'דה שבמזרח מרוקו, למשפחה יהודית מרוקאית. סוחר בן ארבע עשרה, עם חנות בגדים במרוקו, הגיע לצרפת ב-1971, בן עשרים ואחת, כפי שסיפר לעיתונות היזמית. דף זה מופיע במדריך כמחווה אישית: את הפרטים המשפחתיים מסרה לאתר משפחתו.

האב, אנרי כהן

מרסל כהן הקדיש את לגיון הכבוד שלו לאביו. אנרי כהן, יליד 1915 בדבדו שבמרוקו, עמד שלושים וחמש שנים בראש הקהילה היהודית של אוז'דה וסביבתה, ובשנת 1984 נעשה אביר המסדר הלאומי להצטיינות — "על נדיבותו והקרבתו", כדברי בנו בנאום שנשא עם קבלת הצלב שלו עצמו. כל חייו, סיפר הבן לנוכחים, נתן אביו את זמנו ואת עזרתו לכל אדם, "מכל צבע, גזע או דת שיהיה"; והוא עצמו סייע לו מגיל צעיר מאוד. אמו, אמלי, גידלה עשרה ילדים. משניהם בא לו, כדבריו, אותו "קוד מוסרי" שממנו הוא שואב את אהבת העמל ואת כיבוד המילה שניתנה, ואותה "תרבות משולשת — צרפתית, יהודית ומרוקאית" שממנה הוא שואב את מרצו. "לעולם לא אשכח מאין באתי", הוסיף.

אדם וחוה, בגיל ארבע עשרה

בגיל ארבע עשרה הופקד בידיו הניהול של אדם וחוה, עסק בגדים באוז'דה שייבא באותם ימים עבור מרוקו כולה את מותגי צרפת היוקרתיים ביותר; הוא ניהל אותו לבדו עד גיל עשרים. ניקולא סרקוזי התלוצץ על כך ב-2006: "צריך שתסביר לנו אילו תכונות יש לאדם בגיל 14". הגנרל ברנאר תורט, בהעניקו לו את העיטור ב-2014, ראה בכך חיי עבודה ראשונים, שנוהלו במרוקו עד 1971.

יריד קנטון

משהגיע לצרפת יצא, כלשונו, "לכיבוש אסיה", בלי אמצעים ובלי המלצות. הוא ביקש להגיע ליריד קנטון, חלון המסחר של סין אל העולם שמחוצה לה מאז 1957, שנפתח באותן שנים רחב יותר אל המערב; הוא בילה, כדבריו, ימים שלמים בשגרירות סין עד שניתנה לו האשרה. את הנסיעה ניצל לסייר באסיה שלושה חודשים — הונג קונג, סיאול, טוקיו, טאיוואן, ג'קרטה, בומביי — בחיפוש אחר שווקים, ומצא עולם שהוא מכנה "מגיב, תחרותי ויצירתי להפליא", שחיפש בעצמו פתחים אל המערב. אחר כך יבואו איטליה, רומניה, הודו ופקיסטן, לענף הטקסטיל.

חנות של ארבעה מטרים רבועים

מוכר בגדים לשעבר, פתח ב-1981 חנות בת ארבעה מטרים רבועים בפינת פסאז' דה ל'אינדוסטרי ושדרת שטרסבורג שברובע העשירי של פריז, ובה מכר מוצרי שיער לאנשי מקצוע; אחרי נסיעה לארצות הברית שבה גילה את המוצרים המיועדים לשיער שחור, פנה אל היופי האתני, והבחירה הזאת הפכה לעסק חייו. הניצוץ, הוא מספר, הגיע במטוס בדרך חזרה, בעודו מדפדף בגיליון של אבוני שהוקדש כולו ליופי השחור והמעורב. איש לא האמין בזה; התור היה נוצר שעה לפני הפתיחה, והוא הקפיד להפקיד את החנות בידי אחראית אפריקאית, דבר שכמעט לא נעשה באותה תקופה, כדבריו.

"אני זה שעשה את בולבר דה סטרסבור", נהג לומר — העיתונות שסיירה ברובע ב-2015 הציגה אותו כחלוץ הקוסמטיקה האפרו בפריז, חנות אחר חנות סביב שאטו-ד'או.

MGC אינטרנשיונל

הבית שהשיק על הבחירה הזאת ב-1981 ורשם ב-1982, MGC אינטרנשיונל, הפך למוביל הצרפתי בקוסמטיקה האתנית — "המספר אחת של היופי הקוסמופוליטי", כפי שכתב הבית עצמו לאחר שלושים ושבע שנים — עם שתים עשרה נקודות מכירה בפריז, מותג משלו שנמכר בכ-1,500 חנויות בצרפת ונוכחות שהעיתונות היזמית מנתה ב-88 מדינות, כשאפריקה מהווה מחצית מהיצוא והבית מונה ארבעים וחמישה עובדים ב-2014. בית ספר למנהל עסקים הפך את החברה למקרה בוחן, והציג את מייסדה כדמות המובהקת של האיש שעשה את עצמו בכוחות עצמו.

באוקטובר 2018, עם סגירת חנויותיו — אלה שבשדרת שטרסבורג וזו שברחוב דה רן, נפרד הבית מלקוחותיו במכתב שהזכיר את שלושים ושבע שנות ההצלחה.

בית משפחתי

MGC הייתה, כלשון הכותרת של העיתונות שביקרה בה, משפחה אמיתית שגדלה. בנו יוהן שימש מנכ"ל, בנו קווין סגן מנכ"ל, בנו נורמן ניהל את בית הייצוא, בתו לורה הצטרפה לתחום התקשורת, והחברה מנוהלת כיום בידי פדרמר, ההולדינג המשפחתי המאגד את חמשת ילדיו — יוהן, קווין, ג'ורדן, נורמן ולורה.

מחשוב ותקשורת

הקוסמטיקה אינה תופסת אותו כולו. כבר בשנות ה-1990 הוא משקיע במחשוב ובתקשורת, ומאותה השקעה נולדות שתי חברות, כדבריו: אחת בתחום התקשורת, והשנייה חברת שירותי מחשוב שמנתה שמונה מאות מהנדסים והונפקה בבורסה של פריז באפריל 2000. כשנתבקש לסכם חמישים שנות פעילות, בחר בניסוח שאומר את כל היקפה: "משוק דקאר ועד הבורסה של פריז, ממטוס הקרטון של הקריביים ועד הקונקורד לניו יורק, מצרפתית ועד שפת הידיים כדי לתקשר".

חברות הנדל"ן

לצד בית הקוסמטיקה מונים הרישומים הצרפתיים כעשרים חברות נדל"ן בהנהלתו.

המחויבות

"מרסל אינו רק היזם המבריק הזה, כדי לזכות בהוקרת האומה", אמר הגנרל תורט בהעניקו לו את הצלב. בעקבות אביו נשא את מחויבותו אל הפדרציה הבין-לאומית לזכויות האדם, אל הפדרציה הבין-לאומית לביטול הזנות, אל מפעלי צדקה שונים, ואל המשפחות המרוקאיות המשתקעות בצרפת. ניקולא סרקוזי אמר זאת כבר ב-2006: מאז בואו, תחילה לצד אביו ואחר כך לבדו, פעל לשילובן בצרפת של משפחות צרפתיות-מרוקאיות מכל הדתות — אנשים, הוסיף השר, שאינם עקורים אלא "לבם משני עברי הים התיכון".

עיטורים

בצו של נשיא הרפובליקה מ-18 באפריל 2014, שפורסם בעיתון הרשמי ב-20 באפריל, הוא נעשה אביר לגיון הכבוד ברשימת משרד החוץ — "מר כהן (מרסל, ז'ורז'), נשיא חברה למוצרי קוסמטיקה אתניים; 44 שנות שירות", אומרת השורה — בתוקף מ-5 בדצמבר 2014, כפי שמציינת תעודתו. אביר המסדר הלאומי להצטיינות נעשה עוד קודם, בתעודה שנחתמה בפריז ב-14 בנובמבר 2005. שתי התעודות הממוסגרות, כל אחת עם העיטור שלה — הסרט האדום של הלגיון, הסרט הכחול של המסדר — מצולמות בגלריית המדיה של דף זה.

משפחתו מוסרת לדף זה את שני הטקסים: את עיטור מסדר ההצטיינות העניק לו ניקולא סרקוזי, אז שר הפנים, במשרד הפנים; ואת עיטור לגיון הכבוד — גנרל הארמייה ברנאר תורט, לשעבר ראש המטה של צבא היבשה הצרפתי, בהוטל דז אינווליד בפריז.

שני טקסי ההענקה

ב-24 במאי 2006, במשרד הפנים, בהוטל דה בובו, העניק לו ניקולא סרקוזי, אז שר הפנים, את עיטור המסדר הלאומי להצטיינות, ועשה מכך שיעור ברפובליקה: "אפשר להיות נאמן לשורשים ולהיות פנוי אל הזולת […]. הרפובליקה אינה ויתור על מה שאתה לפני הכניסה, אלא כניסה כפי שאתה, קבלה כפי שאתה, קבלת ערכי הרפובליקה, והוספת חלקך בזהות אל כור ההיתוך הרפובליקני, לא הכחשתו". ב-5 בדצמבר 2014, באולם הגדול של מוזיאון הצבא, באנבליד, העניק לו הגנרל ברנאר תורט את לגיון הכבוד והזכיר שהחיבוק הטקסי אינו חיבוק כלל: הוא מה ששנים-עשר מאות שנות היסטוריה צרפתית שמרו מהכתרת האבירים של ימי הביניים.

שני האנשים נולדו במרוקו — מרסל כהן באוז'דה, הגנרל בפור-ליוטה, שנעשתה קניטרה. שלושת הנאומים של שני הימים האלה נמסרו לאנציקלופדיה הזאת בידי המשפחה.