Elisabeth Langgässer

מוצא ושנות הנעורים

אליזבת לנגגסר נולדה באלצי שבהסן הריינית ב-23 בפברואר 1899; אביה, האדריכל אדוארד לנגגסר, נולד יהודי והתקתל בעת נישואיו לאמה, קתולית, והיא גודלה ונותרה קתולית אדוקה — מה שלא מנע מחוקי נירנברג לסווגה כ"בת תערובת מדרגה ראשונה", חצי-יהודייה, וכרטיס זה מציג את מוצאה היהודי בדיוק כפי שהרדיפה הגדירה אותו.

עבודה וקריירה

מורה בהסן, היא פרסמה את שיריה הראשונים ב-1924 וב-1929 ילדה בת, קורדליה, שאביה היה המשפטן החוקתי היהודי הרמן הלר; הרומנים שלה "פרוסרפינה" ו"ההליכה דרך הביצה" הפכו אותה לאחת הסופרות הקתוליות המובילות של ראשית שנות השלושים. ב-1936 הדיחה אותה לשכת הספרות של הרייך ואסרה עליה לפרסם; ב-1944 נשלחה לעבודת כפייה במפעל תחמושת, ובתה, "יהודייה מלאה" לפי החוק, גורשה לטרזיינשטט ואחר כך לאושוויץ. קורדליה שרדה והובאה לשוודיה על ידי הצלב האדום; בשם קורדליה אדוורדסון נעשתה עיתונאית וכתבה על כך ב"ילדה שנכוותה מחפשת את האש".

הרומן הגדול של לנגגסר, "החותם שאינו נמחה", סיפור מאבקו של יהודי מוטבל על החסד, יצא ב-1946 והפך אותה, לזמן קצר, לסופרת המדוברת ביותר בגרמניה שלאחר המלחמה; "מסע הארגונאוטים של מארק" בא אחריו ב-1950. חולה בטרשת נפוצה, היא מתה ב-25 ביולי 1950 בקרלסרוהה, ופרס גאורג ביכנר של אותה שנה הוענק לה לאחר מותה.