קלרה למליך

מוצא ושנות הנעורים

קלרה למליך נולדה ב־28 במרץ 1886 בהורודוק, כפר דובר יידיש באימפריה הרוסית שהוא היום באוקראינה, והגיעה לארצות הברית עם משפחתה ב־1903, אחרי הפוגרום בקישינב.

עבודה וקריירה

היא נכנסה לסדנאות החולצות של ניו יורק, שבהן עבדו נערות ימים ארוכים על מכונות ששכרו מן הבעלים, וכבר הייתה מסיתה ידועה כשכינס האיגוד אספת המונים בקופר יוניון, ב־22 בנובמבר 1909. הנואמים דיברו שעתיים בהכללות; למליך ביקשה את רשות הדיבור ואמרה, ביידיש, שנמאס לה להקשיב לנואמים המדברים בהכללות, שמה שהם שם בשבילו הוא להכריע אם לשבות או לא, והציעה שביתה כללית. בתוך יומיים יצאו כעשרים אלף מתוך שלושים ושניים אלף פועלות החולצות, והשביתה שהעיתונים כינו מרד העשרים אלף החזיקה עד 10 בפברואר 1910 והשיגה הסכמים קיבוציים כמעט בכל סדנה במקצוע.

כמעט: חברת טריאנגל שרטוויסט לא חתמה, ודלתותיה עדיין היו נעולות כשעלו קומותיה העליונות באש, ב־25 במרץ 1911, ומאה ארבעים ושש פועלות מתו. בריונים שכירים שברו כמה מצלעותיה של למליך במשמרת השביתה והיא חזרה אליה; מורחקת מן המקצוע ברשימות שחורות ומגדלת שלושה ילדים עם ג'ו שבלסון, היא ייסדה את המועצה המאוחדת של עקרות הבית ממעמד הפועלים, הובילה את חרם הבשר של 1935 שסגר יותר מארבעת אלפים אטליזים בניו יורק, והנהיגה שביתות שכר דירה.

השנים האחרונות

בגיל שמונים ואחת, בבית אבות בלוס אנג'לס, היא אירגנה באיגוד את הסייעים שטיפלו בה; שם מתה ב־12 ביולי 1982, בגיל תשעים ושש, שבעים ושלוש שנים אחרי קופר יוניון.