דשן החנקן

פריץ הבר מצא כיצד למשוך את החנקן מן האוויר ולקבע אותו כאמוניה; קרל בוש בנה את המפעל שעשה זאת בקנה מידה תעשייתי. אחריו בא הדשן הסינתטי, ועמו המזון המאכיל בקירוב את מחצית החיים על פני האדמה — שום תגלית לא מנעה רעב מיותר אנשים. אותו אדם עצמו עמד גם בראש תוכנית הלוחמה הכימית הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ופיקח בעצמו על מתקפת הגז הראשונה באיפר ב-1915, נגד מחאת אשתו. ב-1933 גורש מגרמניה משום שהיה יהודי ומת בגלות בשנה שלאחר מכן. שתי העובדות שלו; הלחם הוא מה שהקיר הזה מודה עליו, והתיק נאמר במלואו.

חלק מ״מתנות היהודים״ — תרומות יהודיות מאומתות לעולם, עם מקורות.